בנין ציון/פט
ב"ה אלטאנא, שבט תר"ה לפ"ק. בדין אם יש למול ע"י ב' מוהלים בשבת ידוע שיש בזה פלוגתא בין הפוסקים הרמ"א מתיר שמביא ראי' מקרבנות בשבת שזה שוחט וזה זורק אף שהשחיטה לחוד אינה כלום וא"כ ה"ה כשזה מל וזה פורע אכן המהרשל ביש"ש ביבמות חולק על זה וס"ל דמוהל שאינו פורע בעצמו בשבת חייב כרת. וראיתי בשו"ת מהרב הגאון מ"ה אוה"ב נ"י שהביא ראי' לשיטת המהרשל וסיעתו ממה דכתב רש"י ביבמות (דף ל"ג ע"ב) אמה דמקשה שחיטה בזר כשרה דאין כאן זרות דמשמע הא משום שבת מחייב אע"ג דשחיטה בזר כשרה. וכתב עוד ראי' לשיטה זו ממה שכתב רש"י ביומא (דף כ"ד) ד"ה עבודה תמה ולא שיש אחרי' עבודה כגון שחיטה והקשה הרי שחיטה לאו עבודה היא ואי בפרו של כה"ג הא מרא דשמעתתא שם הוא רב והוא ס"ל ביומא (דף מ"ב) בפרו של כה"ג שכשר בזר אלא ודאי דרש"י כוון בשוחט זר בשבת דאז אסור לשחוט אפילו תמידין ומוספין ואפילו הכי א"ח מיתה משום דל"ה עבודה תמה וכחב עוד שלזה נתכוון גם הראש בתשובה (כלל פ"ב) שכתב ואם הולד זכר מקריב ע"ג המזבח ושוחט ומבעיר בשבת והשיג עליו הח"צ בשו"ת (סי' מ"ד) שהרי שחיטה בזר כשרה אבל לפ"ז א"ש דדעת הראש כדעת רש"י דחייב משום שבת אע"ג דשחיטה בזר כשרה כיון דלא גמר המצו' והוא לא יכול לגמור דלא יכול לזרוק וא"כ ה"ה בשני מוהלים כל שהראשון לא גמר המצו' ע"ש שהאריך. ולענ"ד יש להשיב על זה ובתחלה אזכיר שהרב נ"י הביא ראי' לסתור שאם כוונת רש"י ביומא כיון דזר אינו מותר לשחוט בשבת ה"ל איסור זרות רק שאין חייב מיתה כיון דה"ל עבודה שאינה תמה א"כ מאי פריך ביבמות שחיטה בזר כשרה הא בשבת ה"ל בזר איסור זרות ואף דהוי עבודה שאינה תמה מה בכך הא מכ"מ שייך חיוב זרות דחיוב לאו מיהו הוי שהרי גם כשמתרץ בשחיטת פרו של כה"ג ג"כ אין חיוב זרות רק משום עבודה שאינה תמה וכן הוי אתי לי' שפיר לאוקמי' בקבלה והולכה אי לאו דטלטול בעלמא הוא אף דהוי עבודות שאינן תמות ואע"ג דמזה אין ראי' כ"כ דאכתי הוי מצי למימר אי בזריקה דהוי עבודה תמה וצריך להשיב גם בזה טלטול בעלמא הוא מכ"מ לפי מה דנקט אי בקבלה והולכה לא הוי עבודה תמה – ועוד תמו' לי אי כוונת רש"י ביומא בזר ששוחט בשבת וקמ"ל דאין חייב מיתה משום זרות כיון דלא הוי עבודה תמה דממנ"פ היכי איירי אי לא ידע ששבת הוא או שזר אסור לשחוט בשבת מאי קמ"ל דאין חייב מיתה פשיטא הא שוגג גמור הוא שלפי דעתו מותר לו לשחוט היום כמו בשאר הימים ואי איירי שידע ששבת הוא ושאסור לו לשחוט בשבת ואעפ"כ שחט א"כ מאי קמ"ל דאין חייב מיתה משום זרות הא חייב כרת משום שבת וכעין מה דמקשה בשבועות (דף י"ז ע"א) אי דשהה בר כרת הוא והכא לא שייך אפילו מה שהקשה הר"ת על קושית הגמרא שם שהרי על אזהרת שבת אין מלקות שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וגם מה שהקשה דלמא איכא נפקותא בשגג באחד והזיד באחד דהכא ממנ"פ אם בשבת שגג הוא שוגג ג"כ לענין זרות ולכן נלענ"ד ברור שאין כוונת רש"י על שחיטת זר בשבת אלא אשחיטת פר ונקט כן ע"פ סוגיא דיבמות דקחשיב הני לענין זרות ואף דלרב לשיטתו לא שייך זה מכ"מ נקט כן משום לוי וסתם גמרא דס"ל שם ג"כ דעבודה תמה בעינן וקמ"ל דשחיטה אף היכי שפסולה בזר כגון בפר של כה"ג מכ"מ אינו במיתה דאינה עבודה תמה וכל שכן שיש לפרש דברי הרא"ש כן במה שכתב ששוחט ומבעיר בשבת שכתב כן ע"פ סוגיא דיבמות אשחיטת פר ולא ידעתי מה דחקו להרב ח"צ להגי' בדבריו ומדברי רש"י ביבמות אין ראי' דס"ל דאיכא משום שבת בזר ששוחט בשבת דכבר כתבתי בחדושי די"ל דמה דכתב ואין כאן זרות דמשמע הא שבת איכא דה"ק דאפילו נדחוק דהך זר ששמש בשבת בברייתא איירי ששחט קרבן יחיד בשבת דשפיר הוי משום שבת מכ"מ זרות ליכא אבל לעולם כ"ע ס"ל דק"צ מותר לשחוט גם ע"י זר בשבת ולענ"ד יש ראי' אולימתא לזה ממה דאמרינן בפסחים (דף ס"ד) שחט ישראל וקבל הכהן דמפרשינן בגמרא שם דקמ"ל שחיטה בזר כשרה ועלה קתני התם במתניתן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ואי ס"ד דבשבת שוחט הכהן דוקא היאך קתני כך מעשהו בשבת אחר שיש שינוי רב לענין שחיטה דבשבת לא שחט ישראל אלא כהן ועוד אי ס"ד דשחיטה בשבת אינה בזר כיון דשחיטה משום זריקה והוא לא יכול לזרוק א"כ ההפשט בשבת שלא הותר רק משום הקטרת אימורין כמש"כ התוספ' (ר"פ אילו דברים) ג"כ לא יהי' מותר בזר בשבת כיון שהוא לא יכול להקטיר והרי שם (דף ס"ה) פריך אטו הוא גופא מקטיר להו ופי' רש"י דכהנים לא היו מפשיטים וכו' ע"ש הרי דפשיטא להגמרא דזרים היו מפשיטים גם בשבת ומ"ש הפשט משחיטה דתרווייהו משום עבודה אחרת שאסורה בזר אע"כ דליכא למ"ד דיש איסור זרות בשחיטה בשבת ולכן שפיר הביא הרמ"א ראי' ממה שזה שוחט וזה זורק שמותר למול ע"י ב' מוהלים בשבת. כנלענ"ד הקטן יעקב.