בנין ציון/פב
ב"ה אלטאנא, יום ד' כ"ד מרחשון תרכ"ה לפ"ק. לחתני הרה"ג וכו' מ"ה משלם זלמן הכהן נ"י אב"ד דק"ק שווערין יע"א. על דבר שאלתך בעשיר א' אשר נדבה רוחו סכום מעות לכתוב לו ס"ת ועתה כאשר שמע מענין בתי עניים בעיה"ק תוב"ב נכספה וגם כלתה נפשו להמיר טוב בטוב ולתת הסכום הנ"ל לבנין הנ"ל אם מותר לעשות כן. תשובה – הנה פתחת בפתחי היתר שהרי אפילו בס"ת עצמו מותר היחיד למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה כמבואר בא"ח סי' קנ"ג ס"י א"כ כש"כ שמותר לשנות המעות המזומן לכתיבת ס"ת שהרי הזמנה לאו מלתא היא והוי כטווי לאריג כמשכ' המג"א שם ס"ק ה' שאפילו אביי מודה דלא קדוש כש"כ לדידן דפסקינן כרבא דאפילו באריג הזמנה לאו מלתא היא ואע"ג דלפי המבואר שם ס' ה' אין לשנות מעות שגבו לס"ת רק לקדושה חמורה הרי כבר חילק שם המג"א שזה דוקא בגבו מצבור שאין לשנות נדבתם בלא דעתם אבל ליחיד מותר אלא שעומד לנגדך מה שכתב הט"ז שם ס"ק ב' דהזמנה לאו מלתא לא מועיל רק מטעם קדושת הדמים אבל המנדב מטעם נדר חייב לקיים דברו ולכן גם בנדון השאלה מטעם נדר אינו יכול לשנות עכ"ד. הנה צדקת בכל דבריך אילו שאע"ג שלכאורה כל האחרונים הרמ"ך שהקשה קושיא זו דאמאי אינו מותר לשנות הרי הוי כטווי לאריג והב"י והב"ח והמג"א שלא תרצו כתירוץ הט"ז לא ס"ל כן דהוי כנדר מכ"מ כיון דלא חלקו עליו בפי' אין לסמוך על זה לחלוק עליו ועוד דטעמו מסתבר וגם הביא ראי' מהמרדכי אלא דמטעם זה יהי' תקנה אחר שמתחרט המנדב לס"ת יכול לשאול על נדרו ואפשר שמטעם זה לא ניחא להו להפוסקים הנ"ל בתי' הט"ז דלא ה"ל להפוסקים הראשונים לכתוב סתמא דאסור לשנות שהי' להם לפרט התנאי מבלי שישאל על נדרו ולכן כשישאל המנדר על נדרו בפתח חרטה לעקור הנדר מעיקרא יהי' מותר לשנות לבנין בתים דאין לומר כיון דמסתמא נדר ליתן הס"ת לביה"כ לקרות בו א"כ הוי כנדר על דעת רבים שאין לו הפרה דז"א כיון דלא פרט בפי' על דעת רבים לית לן בה וכן העלה בשו"ת חות יאיר (סימן נ"ט) באחד שנדר חדר בביתו להתפלל לרבים ועתה רוצה ליטול החדר לדור בו שיכול לשאול על נדרו ואין בזה משום נדר ע"ד רבים כמבואר בי"ד סי' רכ"ח. ולכן אם קיים המנדב כבר מצות כתיבת ס"ת לענ"ד יכול לשאול על נדרו ומותר לשנות אבל בשעדיין לא קיים צע"ג אם יש להתיר לו לשנות שמלבד נדרו מוטל עליו העשה ומה תהא עלי' דאפילו יגמור בדעתו לקיים גם מצו' זו להבא הרי לזמן מרובה חיישינן שמא ימות כדאיתא בי"ד סי' רי"ט במי שנדר לקנות בית ואע"ג דהמג"א סי' תקס"ח ס"ק י"ג רצה להוכיח מפסק הש"ע שם במי שנדר תעניות שיכל לדחותם עד ימות החורף דלא חיישינן שמא ימות והניוח הסתירה בצ"ע כבר תירצתי קושיא זו בספרי ע"ל בסוכה (דף כ"ג) וחילקתי על פי פסקי הרמב"ם בין נדר לזמן מוגבל דלא חיישינן שמא ימות ובין נדר סתם דחיישינן בכל יום שמא ימות באשר הוא סוף כל האדם ולכן גם בנדון זה יש חשש שמא ימות ולא יקיים עוד מצו' ע' זו ואמת שיש פלוגתא בין הפוסקים אם בזה"ז עדיין נוהגת מצו' זו דלדעת הפרישה ע"פ דברי הרא"ש אינה נוהגת ולפי דברי הט"ז נוהגת כמבואר בי"ד סי' ע"ר אמנם אע"פ שהש"ך הסכים עם הפרישה מכ"מ כיון שהב"י והב"ח והעט"ז ובאר הגולה והט"ז הסכימו לדעת א' שגם להרא"ש יש מצות ע' בזה"ז אין לדחותה וגם מה שבשו"ת שאגת ארי' סי' ל"ו העלה שבזה"ז כיון שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות כדאמרינן בקידושין אין לנו ספר תורה כשרה ועל כן אזיל המצו' בזה"ז אולי לא ראה במכ"ה מה שכתב הר"ן בחידושיו לסנהדרין (דף ד') בשם הרשב"א שע"פ מסכת סופרים אזלינן בתר רוב ולכן אין תימא שרב יוסף אמר בקידושין שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות שהרי אפילו אבות העולם ב"ש וב"ה שפליגי בדרשה דקרנות לא היו בקיאין כמבואר בר"ן שם ומכ"מ כיון שמסורה שלנו שנקבעה ע"פ רוב כ"כ היא מבורר שלא לחוש אפילו על דרשת ב"ה ודאי הי' מבורר להם לאמת גמור ולמה לא נאמר ג"כ לענין כתיבת ס"ת שאמת הוא כיון שנתייסד על פי רוב שהוא כלל גדול בתורה שסוקלין ושורפין עליו וכן כ' בשו"ת גינת ורדים חא"ח כלל ב' כיון שהמסורה שלנו מיוסדת ע"פ הרוב דיינינן לה כאלו ברור לנו שכן נתנה מסיני ולכן גם מטעם השאגת אריה אין לפטור ממצות ע' זו בזה"ז ועל המנדר לקיים מצו' זו כאשר נדר ועוד דאפילו נימא כדברי הפרישה והש"ך שכוונת הרא"ש שבזה"ז תחת מצות כתיבת ס"ת היא מצות כתיבת שאר ספרים שלומדים בהם ג"כ יתחייב המנדב לקנות שאר ספרים וללמוד בהם הוא או אחרים שמצו' זו מוטלת עליו ואי אפשר להתקיים ע"י אחרים משא"כ בנין בתי עניים, ולכן הנלע"ד אם המנדב כבר קיים מצות כתיבת ס"ת אז יכול לשאול על נדרו ולתת המעות לבנין בתים אבל אם עדיין לא קיים יכתוב בו הס"ת לקיים מצות ע' של כתיבת ס"ת ולא ישנה. כנלענ"ד הקטן יעקב.