בנין ציון/פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ב"ה אלטאנא, יום ו' כ"ו תשרי תר"י לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה גבריאל אדלער הכהן נ"י הגאב"ד דק"ק אבערדארף יע"א. מעכ"ת נ"י העיר על הנוסחא שבסדר הפרת נדרים ואפי' נזירות שמשון שהרי נזירות שמשון אין לו התרה (וכן שמעתי ג"כ מפי אדמ"ו הגאון מ"ה אברהם בינג זצ"ל) ומה שרצה מר נ"י לומר שתיבת שמשון בלבד הוא טעות בזה לענ"ד לא הועיל שנראה שבכוונה נכתב זה שהרי כבר אמר וכל מיני נזירות שקבלתי עלי ושוב הוסיף ואפילו נזירות שמשון ולא עוד אלא במה שאמר ואפילו נראה שידע דבנזירו' שמשון יש חדוש יותר לבקש התרה עליו מבשארי מיני נזירות ובלי ספק גדול הי' המחבר סדר הזה אשר נתפשט ונתקבל ברוב תפוצות ישראל ולכן עלה ברעיוני לתור ולבקש טעם למה נזירות שמשון אין לו שאלה והנה באמת מסוגיא דמכות (דף כ"ב) שהזכיר מעכ"ת נ"י אין ראי' כ"כ שמפי' הריב"ן שם שכתב בנזיר שמשון שקבל נזירתו ע"י מלאך ע"ש הי' נראה דמוקי הך נזיר דשם דוקא בנזיר כזה שהזירו מלאך ולא במי שקבל עליו נזירות שמשון אבל באמת זה אינו דמסוגיא דנזיר (דף י"ד) מוכח דגם במי שקבל עליו נזירות שמשון אין לו התרה וכ"פ גם הרמב"ם ה' נזירות (פ' ג') וכן מוסכם מכל הפוסקים אכן הוקשה בעיני מאיזה טעם לא יהי' התרה לנזירות כזה דאף דלשמשון עצמו לא הי' אפשר להתיר נזירותו כיון דלא בא לו ע"י דבורו מכ"מ מי שהזיר להיות כשמשון הרי לא חל נזירותו רק ע"י דבורו א"כ למה לא נאמר גם בזה כבשאר נדרים לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו כדאמרינן חגיגה (דף י') ואין לומר כיון שנזר כשמשון הוי כאומר בפי' שלא יהי' לו התרה דז"א שהרי מבואר בי"ד סי' (רכ"ט ס"ד) שאם נשבע או נדר שלא לעשות דבר פלוני בלא התרה ובלא הפרה נשאל תחלה על מה שאמר בלא התרה ואח"כ נשאל על עיקר הנדר ע"ש וא"כ ה"נ אפילו נחשוב מה שאמר כשמשון כאילו אמר על מנת שלא יהי' לו התרה ישאל תחלה על זה ואח"כ על עיקר הנזירות והנה ראיתי בשו"ת מבי"ט (סי' קע"ד) שמפרש מה שכתב הרמב"ם הנ"ל שמי שנדר בנ"ש אין יכול להשאל על נדרו שנזירות שמשון לעולם הי' דהכי קאמר כיון שהוא לא נדר רק קודם שבא לעולם נדרו מלאך א"כ לא שייך אצלו לא יחל דברו וממילא לא שייך ג"כ אבל אחרים מוחלין לו אכן גם זה לא שייך רק בנזיר שמשון עצמו שנדרו המלאך אבל מי שנדר להיות נ"ש לא שייך גם זה ובינותי בספרים ולא מצאתי טעם בזה עד שהאיר הקב"ה עיני וראיתי אחד קדוש עמד ג"כ על חקירה זו והוא בשו"ת חות יאיר (סי' ט"ו) ופתח דבריו אל אמנע טוב מבעליו להודיע צערי לרבים אשר מימי נסתבכתי בסבך העיון דהא מלתי' וכו' ע"ש שהאריך בזה שלא ידע טעם למה לא יהי' התרה למי שנדר נזירות שמשון ולבסוף כתב מפני שמצו' לקיים דברי חז"ל אמרתי ליתן פנים לדבריהם דמפני ב' טעמים אין התרה לנ"ש האחד מגזירת חז"ל דאם אתה אומר להתיר נ"ש ילעזו העולם דמעתה הי' נזיר לזמן וטמא למתי' שלא כדין והשני כיון דגוף הנדר ואיסור השאלה קבל עליו במלה א' במה שאמר הרני נזיר שמשון תיכף שבא לשאול עבר על קבלתו ונדרו משא"כ מי שנדר בלא התרה הם ב' דברים חלוקים ומסיים שם אבל כל זה אינו שו' לי ולא נתישבה דעתי בו ע"ש. והנה אם נאמר כטעם הראשון של ח"י כבר מצאנו התנצלות על הנוסחא של ואפילו נזירות שמשון כיון דהתכלית של התרה היא להנצל מעון נדר א"כ מהני ההתרה של נ"ש ג"כ להנצל מאיסור דאורייתא כיון דלטעם זה רק מדרבנן אין שאלה לנ"ש אכן באמת אין דעתי נוחה בזה שאף שיש קצת סמך לזה שאיסור שאלה בנ"ש הוא רק מדרבנן מכח מה שהקשו התוספ' בנזיר (דף ד') למה לא קחשיב שאלה בדברים שבין נזיר עולם לנ"ש דלפ"ז י"ל דכיון דרק מדרבנן הוא לא קחשיב מכ"מ אין משמעות הגמרא והפוסקים כן שאיסור שאלה הוא רק דרבנן וגם טעם השני של ח"י הוא מוקשה דלמה אי אפשר להפריד ג"כ כמו בנדר בלא התרה ג"כ שבתחלה יתיר מה שאמר כשמשון ואח"כ מה שאמר הרני נזיר אכן טעם זה יש להטעים קצת דבשני דברים נחלק סתם נזירות מנ"ש דבסתם נזירות אסור להטמא למתים ובנ"ש מותר וסתם נזירות ל' יום ונ"ש הוא לעולם ולכן אי אפשר להתיר רק כשמשון מבלי שיגע ג"כ בהך דהרני נזיר דבזה ישתנה הך הרני נזיר להיות ל' יום דוקא אחר שהיה כוונתו לעולם וגם יהי' כולל איסור טומאה ובתחלה לא הי' טומאה בכלל ולכן אי אפשר להתיר הך כשמשון לבד כן יש ליתן טעם קצת לאיסור התרה בנ"ש אכן כל זה דוקא באמר בפי' הרני נזיר שמשון או כשמשון אבל בהזיר נזירות מן התגלחת ומן היין והתנה בפי' שלא מן הטומאה בזה הי' נראה לכאורה דגם זה יהי' דינו כנזיר שמשון דכן משמע ממה דאמרינן בנזיר (דף י"א) הרני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומיטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולם הרי שהתנה ב' דברים יין וטומאה ולכך אסור בכולם מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה כדאמרינן בגמרא שם אבל התנה היתר טומאה לבד משמע דמהני שהרי בזה לא על מה שכתוב בתורה כיון שיש נזירות כזה דהיינו נזירות שמשון ולכן תמהתי על מה שכתב הרמב"ם ה' נזירות (פ' א' ה' י"ג) דהאומר הרני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין או מטמא למתים וכו' ה"ז נזיר ואסור בכולם מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ע"ש למה נקרא מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי נזירות שמשון קבל עליו וצ"ל דזה איירי בשהיתה כוונתו להיות נזיר סתם ובפרט אם קבל נזירות כזה על זמן קצוב דבזה אי אפשר להיות נזיר שמשון אבל לפ"ז נלענ"ד אם אמר הרני נזיר ע"מ שאהי' מטמא למתים והי' בדעתו לקבל עליו בזה נ"ש אז מועיל קבלתו להיות נ"ש ומותר לטמא למתים כיון דלא שייך בזה מתנה על מ"ש בתורה ונזירות שמשון כזה יש לו ג"כ שאלה שהרי זה הוי כשאר נדר ולא תלה נזירות בדבר שאין לו שאלה והוי כמי שנשבע על דבר לעולם שיש לו שאלה כמבואר (סי' רכ"ט ס' ז') וא"כ לא שייך בזה טעם הב' של הח"י ולטעם הראשון עכ"פ מן התורה יש לו שאלה ועל נזירות שמשון כזה י"ל שנתכוון הנוסחא בסדר ה"נ ואפילו נזירות שמשון דהיינו ענין נזירות שמשון אם אסר עליו ואחר שנאמר בסדר הזה ואין אני מבקש התרה על אותן הנדרים שאין להתיר אותם לכן יפה כוון לכלול גם נ"ש בתוך סדר זה דהיינו נ"ש שיש להתיר. כנלענ"ד הקטן יעקב.