בנין ציון/נה
ב"ה אלטאנא, יום ו' ה' אב תר"ח לפ"ק. כתב אאמ"ו נ"י וז"ל התוספ' בחולין (דף צ"ו ע"א) ד"ה מ"ט דרבנן וכו' כתבו דאבר מן החי הו' ברי' וכן משמעות רש"י ז"ל שם (דף ק"ב ע"ב) וגם שאר הראשונים מסכימים בזה ומשמע מלשונם דליכא חולק בזה ותמהני שלא הוזכר מהם שהרמב"ם חולק בה שלפענ"ד מוכח מכמה ראיות שהרמב"ם אינו סובר דהו' ברי' חדא דבפ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות הביא כל הדברים שאינם בטלים מחמת ברי' ולא הביא אבר מן החי ביניהם ועוד שהראי' דהוכיחו מינה דהו' ברי' דהיינו מה שאמר רב בחולין (דף ק"ב ע"א) אכל צפור טהורה בחיי' בכל שהו מפרש הרמב"ם לענין נבלה ולא לענין אבר מן החי דבהל' מ"א (פ"ד הל' ג') כתב וז"ל האוכל עוף טהור חי כל שהוא לוקה משום אוכל נבלה ואע"פ שאין בו כזית הואיל ואכלו כולו עכ"ל וע"ש בה"ה – ועוד מוכח נמי מצד הסברא דהנה בחולין (דף צ"ו ע"ב) הקשו התוספ' ד"ה ור"י אכילה כתיב וכו' וז"ל וא"ת הא אמרינן בסוף פרקין אבר מן החי צריך שיאכל כזית אכילה כתיב בי' דילמא הא דכתיב בי' אכילה למימר דמחייב בכזית אע"ג דאית בי' ד' וה' זיתים ותרצו דבאמת אינו חייב עד שיאכל אבר שלם יע"ש וכיון שהרמב"ם כתב בהדי' שם (פ"ה הל' ג') וז"ל חתך מן האבר בשר כברייתו וגידין ועצמות כזית ואכלו לוקה אע"פ שאין בו בשר אלא כל שהו וכו' עכ"ל הרי מוכח שאינו סובר כתירוץ התוספ' דבעינן אבר שלם דהא כתב חתך מן האבר וכו' וא"כ קשה עליו קושית התוספ' וע"כ סובר דאבר מן החי אינו ברי' ועיין במה שכתב התוספ' י"ט טהרות (פ"א מ' א') ד"ה והאוכל אמ"ה עכ"ד אאמ"ו נ"י. הנה אאמ"ו נ"י הביא ראי' לדעת הרמב"ם שאבר מן החי אינו ברי' מקושית התוספ' שהיא לר' יהודה ולענ"ד יש להוסיף עוד שגם מרבנן דר"י דס"ל לן כוותייהו הוכיח כן שהרי שם בחולין (דף צ"ו) אמרינן כתנאי אכלו ואין בו כזית חייב ר' יהודה אומר עד שיהא בו כזית מאי טעמא דרבנן ברי' בפני עצמו היא ור"י אכילה כתיבה בי' וכו' ע"ש הרי שהוכיחו רבנן דאכלו ואין בו כזית חייב כיון דברי' הוא וא"כ פשיטא להו דבמה שהוא ברי' אפילו בפחות מכזית חייב ולכן כיון דאמר רב אבר מן החי צריך כזית ופסק הרמב"ם כן מוכח דאבר מן החי אינו ברי'. ומכ"מ להלכה כיון דכל שאר פוסקים ס"ל דברי' הוא פסק הטוש"ע כוותייהו ולא חש לדעת הרמב"ם. ובזה מיושב מה שתימה הפלתי על ש"ע (סי' ק') שפסק דעוף טהור שנתנבל אינו ברי' למה השמיט דעת הרמב"ם שפסק דעוף טהור האוכלו בחייו אפילו בכל שהו ובמיתתו בכזית בשר גידין ועצמות ש"מ דס"ל דהוי ברי' כמו אבר מן החי ע"ש ולפי דברי אאמ"ו נ"י לק"מ כיון דטעם הפוסקים דאבר מ"ה הוא ברי' הוא מהך ברייתא דעוף טהור דס"ל דהחיוב הוא מן משום אבר מ"ה אבל להרמב"ם אין זה ראי' כיון שהוא מפרש דהחיוב הוא משום נבלה וכיון דהש"ע פסק דאמ"ה ברי' הוא דלא כרמב"ם איך יפסוק דעוף טהור שנתנבל ברי' הוא דהוי תרתי דסתרי כנלענ"ד הקטן יעקב.