בנין ציון/לט
ב"ה אלטאנא, יום ו' כ"ד אדר תרי"ד לפ"ק. לאחי הרה"ג וכו' מ"ה ליב נ"י אב"ד דגליל לאדענבורג. על הספק שהערתי בשו"ת (סי' ל"ז) אם נקרא אפשר לקיים שניהם באכל בסוכה כזית טבל בחשבו שלא ימצא היתר מטעם עשה דוחה ל"ת שהרי אפשר שימצא עוד וענין הספק אם בשעת הדחייה אי אפשר לקיים שניהם אם נאמר שצריך להמתין שמא אפשר למצוא עוד היתר ויקיים העשה מבלי דחיית הל"ת או נאמר כיון דעתה אי אפשר לקיים שניהם דוחה העשה לל"ת ולא צריך להמתין –. על זה הערת להביא ראי' שאפילו יודע ודאי שאחר כך יקיים שניהם אם אי אפשר לקיים שניהם לאלתר אמרינן דעשה דוחה לל"ת ממה שכתב השיטה מקובצת בביצה (דף ח') בשם הרשב"א שהקשה אמה דאמרינן שם דאי עביד כתישה ביו"ט לכסות דם עשה דוחה ל"ת דאמאי דחי הא אפשר להמתין עד לערב ויכסה ותירץ כיון שאי אפשר לקיים לאלתר ודאי דחי שכן מוכח ג"כ ממה דאצטריך קרא שאין שריפת קדשים דוחה יו"ט ואיך ס"ד דדחי הא אפשר להמתין עד למחר ולשרפו אלא ע"כ כל שאי אפשר לקיים העשה לאלתר נקרא אי אפשר לקיים שניהם עכ"ד והנה לא ידעתי למה הוצאת דברי הרשב"א ממה שכתב השיטה מקובצת בשמו והלא הם דברי הרשב"א בחדושיו שבת (דף כ"ד) שכתב שם כן בשם הרמב"ן שאחר שהביא הקושיא משריפת קדשים שימתין עד למחר כדר"ל דאפשר לקיים שניהם כתב ותי' הרמב"ן ז"ל דלא אמר ר"ל הכי אלא היכי דאפשר לקיים שניהם עכשיו וכו' אבל היכי דלא אפשר לקיים העשה היום אלא בדחיית ל"ת אי אפשר לקיים את שניהם מקרי והרשב"א הביא ג"כ ראי' לדבריו ממה דצריך קרא דאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת מטעם ע' דוחה ל"ת והרי אפשר למחר אע"כ דזה מקרי א"א לקיים שניהם אם לא אפשר לקיים עכשיו ע"ש אכן מה נכבד היום אשר נתגלה לנו מקור מים חיים דברי הרמב"ן עצמם (בחדושיו שנדפסו מחדש) לידע גבול הדבר שהביא שם הקושיא משריפת קדשים דימתין עד למחר בלשון ואיכא דקשיא לי' וכתב וז"ל ולדידי הא ל"ק לי משום דלא אמר רשב"ל אפשר לקיים את שניהם אלא כגון האי דאקשינן במנחות בפ' התכלת גבי סדין בציצית שאפשר לו לעשות לבן ממינו ולא עבדי' לו צמר בכיוצא בזה נאמרה אבל מצות ע' שאין לקיימה היום כיון דחביבה מצוה בשעתה וכמו דאמר השס במנחות אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי אברים ופדרים כשרים כל הלילה וע"כ אי אפשר לקיים את שתיהן מקרי אע"פ שאפשר למחר שכל שמחוסר זמן כמחוסר הכל דמי והרי עכשיו א"א לקיים שניהם עכ"ל ומבואר כוונתו שכל שיש זמן מוגבל שאי אפשר לקיים שניהם לא נחשב אפשר לקיים שניהם אם יעביר הזמן כגון מיום ללילה שמחוסר זמן כמחוסר הכל דמי אכן זה דוקא היכי שמחוסר זמן אבל אם באותו זמן עצמו אפשר לקיים שניהם על ידי שימתין שעה או שתים זה לא מקרי מחוסר זמן כדאמרינן בזבחים (דף י"ב) אין מחוסר זמן לבו ביום ואפילו למ"ד יש מחוסר זמן לבו ביום זה דוקא כשיש בו ביום עצמו זמן מוגבל כגון מקודם חצות לאחר חצות אבל היכי שאפשר לבא לידי קיום העשה בלא עבירת הלאו באותו זמן עצמו בזה לא אמרו הראשונים שלא צריך להמתין שהרי כל הראיות שהביאו הם דוקא בענין זה בשצריך להמתין מזמן לזמן מהיום למחר או מיום ללילה למען קיים שניהם בזה אמרינן דמקרי אי אפשר לקיים שניהם וכן נראה מהראי' שהביא הרמב"ן מחביבה מצוה בשעתה שאין ממתינן עד שתחשך והרי אין קפידא בשבת עצמו להקדים או לאחר הקטרת אימורין שעה או שתים הרי דאין בכלל חביבה מצוה בשעתה רק שלא להעביר זמן מוגבל מזמן לזמן וכיון דאין קפידא אם יאכל מצה בליל פסח או כזית בסוכה בליל סוכות בשעה ראשונה או בשעה ששית דלילה ודאי אמרינן שיצטרך להמתין עד סוף גבול הזמן דהיינו לראב"ע עד חצות ולר"ע עד סמוך לעמוד השחר שמא ימצא היתר משום אפשר לקיים שניהם כנלענ"ד. הקטן יעקב.