בני אהובה/הלכות אישות/יב/כד
הלכות אישות/יב/כד
המדיר את אשתו שלא תטעום וכו'. הא דכתב דתמתין ל' יום הטעם כמ"ש המ"מ דמיירי דתלה בהנאת מזונות ולכך תמתין ל' יום כמו במזונות אבל צריך טעם למה נקט דתלה במזונות ונתן זמן ל' יום הוי ליה למנקט דתלה בתשמיש ואין לו זמן רק ז' ימים ואמת בירושלמי בס"ד דמיירי במדיר הוא את אשתו נקט נמי כמו הרמב"ם דפריך אהא המדיר את אשתו שלא תטעום מפירות וכי אדם אוסר את אשתו מחיים ומשני באומר אם תאכל מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסי רק דפריך אחר זה דא"כ קשיא מרישא לסיפא דברישא בנודר ממזונות קתני דממתינין ל' יום ובסיפא תנן יוציא ויתן כתובה מיד הרי דנקט בס"ד דמודר הוא ממזונות ולא נקט דתלה בתשמיש ובזה נמי יכול להקשות אמאי תני יוציא מיד והא בתלה בתשמיש ממתינין ז' ימים א"כ הרי מבואר בירושלמי אי מיירי במדיר הוא את אשתו מפירות מיירי בתלה במזונות אך באמת אין ראיה מירושלמי דבעי לאוקמי בס"ד דגם בתלה במזונות יוציא ויתן כתובה מיד אי לאו דקשיא ליה מרישא דתני ל' יום וא"כ ניחא ליה לפרש המשנה דהך דהמדיר את אשתו שלא תטעום פירות אלעיל קאי ארישא דמתניתין המדיר את אשתו מלהנות אבל לדידן דימתין ל' יום ואין זה הענין המדובר במשנה דבמשנה נאמר דיוציא תיכף וצריך לומר דנדרה איהו וכו' ואם כן לא ידעתי למה בחר הרמב"ם בזה דתלה במזונות ולא בתשמיש וצריך עיון.
נדרה היא וכו' ואם אמר איני רוצה באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה שהרי היה בידו להפר והוא קיים לה ברצונו. וכתב המ"מ ופסק רבינו כסתם משנה דמוקמינן לה שנדרה היא וקיים לה הוא וקתני יוציא ויתן לה כתובתה והוא באומר איני רוצה באשה נדרנית עכ"ל נראה מדבריו שפירוש המשנה לדעת הרמב"ם יוציא ברצונו אם רוצה להוציא וקמ"ל דחייב ליתן לה כתובה דהוא נותן אצבע בין שיניה ותמה הבית שמואל בסימן ע"ד ס"ק ד' א"כ איך מחלקינן במתניתין בין אשת כהן לאשת ישראל כיון דברצונו הדבר עומד מי מעכב על ידו עיי"ש שדחק דמיירי באשתו ראשונה והדוחק הזה לא יסבול הפירוש ובלא זה יש עוד לפקפק על דברי הרמב"ם אי מיירי הא דיוציא באומר שמוציאה משום שאינו רוצה באשה נדרנית א"כ הוי כמוציא אשה מחמת נדר דאמרינן בגיטין דף מ"ה דאף באשת ישראל אסורה לו להחזירה והשתא מה חילוק יש בין אשת כהן לאשת ישראל ואפשר לדחוק בדברי המ"מ לדעת הרמב"ם באופן זה דהוא מפרש כך בברייתא ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית וכו' היינו הואיל דהיא נדרה אם הוא רוצה לישב עמה אין לנו להכריחו משום דהיא לא תעלה על דעתה דמסני סני לה על שלא היפר לה דתאמר בלבה אף דקיים נדרה אולי יחשוב שאמצא פתח לנדרי ואלך אצל חכם אמנם אם אמר בפירוש שלא היפר לה משום שאינו רוצה באשה נדרנית והיינו כמ"ש הר"ן והרא"ה א"כ בזו ודאי רואה היא דלאו במקרה קיים לה הנדר רק מחמת דאינו מבקש לקיימה לו לאשה ורצונו לגרשה בזו ודאי מתייאשת מהתרת נדרה ולכך מחויב להוציאה וליתן כתובה.
ואף דאמרינן לקמן בנדרה היא בקישוט ותלאה בתשמיש מדשתק סני לה היינו דוקא בתלאה בתשמיש דזה ודאי לולי דסני לה לא היה שותק אפילו במקרה ויש לרמב"ם ראיה כפי גרסת הרא"ה דגרס דפרכינן וסבר ר' יהודה היא נותנת אצבע בין שיניה והאמר ר' יהודה בישראל חודש אחד וכו' עיי"ש דס"ל דגם רישא מיירי בנדרה היא וקשה א"כ למה לי ל' יום ולפי מ"ש ניחא דמיירי בנדרה היא אבל לא אמר אי אפשי באשה נדרנית רק קיים בשתיקה וא"כ הרמב"ם מפרש פירות וקישוט במשנה דאמר אי אפשי וזה שכתב המגיד משנה דרבינו מפרש המשנה באומר איני רוצה והיינו דמגלה דעתו דמפני שנאתו אותה אינו מיפר והכי דייק לישנא דרמב"ם נמי ואם אמר איני רוצה באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה והיינו בעל כרחו ונתן הטעם שהרי בידו להפר והוא קיים לה ברצונו עכ"ל. רצונו בזה דודאי מסני סני לה אך כל זה דוחק.
והיותר נכון בדברי הרמב"ם או דס"ל דהגמרא דמוקי למתניתין בנדרה היא וקיים לה הוא היינו בנדרה באחד מכל מיני פירות כל זמן שהיא תחתיו כמ"ש התוס' א"כ כייפינן ליה להוציא אותה דתחתיו אי אפשר לקיים הנדר ובגירושין תהיה מותרת אבל הרמב"ם כתב סתם דנדרה סתם ופירושו כל ימי חייה א"כ למה לנו לכופו דמה מרווחת כמ"ש התוס' ולכך הברירה בידו והא דלא ביאר לנו הרמב"ם הך דינא בנודרת תחתיו הוא משום דכיון דגילה דעתו דהוא נותן אצבע בין שיניה וא"כ הוי כמדיר לה הוא וזה מבואר לעיל דהמדיר את אשתו שכופין להוציא ואין צריך לכפילת הדברים (ח). או אפשר לומר דהגמרא מוקי למתניתין בתולה בתשמיש וא"כ אף דנדרה סתם מ"מ כשיגרשנה תהיה מותרת בכל אלו שאסור לה כשהיא תחתיו משום תשמיש שאם תאכל תאסר וקושיית התוס' על רש"י דאי מיירי דתלאה בתשמיש מה פריך לקמן תתקשט ותאסר וכו' יש ליישב בכמה אופנים וכמו שאכתוב לקמן אבל בנדרה סתם על כרחך כל ימי חייה משמע ומה מרווחת ועוד כשתולה בתשמיש אנו אומרים שתאכל כי אי אפשר לה להמלט שלא תאכל ואי תאכל חל עליה איסור תשמיש ומוכרח הבעל לגרשה כיון שהוא אסור לה ויש כאן עגון משא"כ בנודרת סתם מאכילת פירות ולא תלאה בתשמיש אף דנודרת תחתיו אין אנו מכריחין לבעל שיגרשנה שתהא מותרת בנדרה כי היא אפסדית אנפשה שנדרה וא"כ ביד הבעל לומר שבי תחתי וקיים נדרך ואין אנו יכולין להכריח הבעל לגירושין בשביל שתהא מותרת בנדרה וזה נראה לפענ"ד ברור ופשוט.
והא דלא הביא הרמב"ם הך דינא דמסני סני לי ועכ"פ בתלאה בתשמיש נראה דס"ל כרש"י דודאי בנדרה מאכילת פירות או קישוט לא שייך שמא תמצא פתח דהא יכולה לדור עם בעלה על פי הדחק וקיום נדרה וטב למיתב טן דו וכו' ואף דאם באו לבית דין אנו כופין לגרש אבל מ"מ לולי דסני לה היתה סובלת דוחק וצער והיתה דרה עמו וא"כ אין כאן עוד תקוה להוחיל שתמצא פתח לנדרה אין לומר דאולי ישאל הבעל על הקמתו דזה אינו דמיירי שהחריש לה ואין כאן שאלה כמ"ש הר"ן משא"כ במסקנא גבי קישוט דמוקי לה בתלהו בתשמיש וקשה איך אפשר להפר דמשמע דעדיין לא קשטה עצמה כדמשמע לישנא דגמרא ותתקשט ותאסר וא"כ אי אפשר להפר דהא הנדר עדיין לא חל כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן רל"ד בשם רבינו ירוחם דאם אמרה קונם יין אם אני מהלך במקום פלוני כל זמן שלא הלכה אינו יכול להפר וכן היא שאסרה תשמיש אם תתקשט כל זמן שלא קשטה לא חל הנדר דתשמיש וא"כ איך יוכל להפר עד שנאמר שהוא נתן אצבע בין שיניה וצ"ל דכך הוא היא נדרה מתשמיש והוא קיים לה על תנאי שאם תתקשט יחול הנדר ואם לאו יהא מופר ולכך הוא נתן אצבע בין שיניה ולפי זה על כרחך מיירי דדיבר בפירוש ותלה הקמה בתנאי ואין זה הנאמר בשתיקה ולפי"ז שפיר קשה תתקשט ותאסור דאולי ימצא הוא פתח להקמתו ומשני מסני סני לה ואינה סבורה שיתפייס עוד כמ"ש התוס' וכה"ג צריכין אנו לומר להפוסקים דס"ל דדברים שיש בהן הפרה אין בהם שאלה לחכם כמבואר במרדכי ובש"ע יו"ד דא"כ איך אמרינן ותתקשט ותאסר ז' ימים דהא כאן אי אפשר לפתח דהוי דברי' של הפרה והבעל כבר הקים לה וצ"ל דקושיית הגמרא הוא אולי ישאל הוא על ההיקם ואח"כ יפיר לה ויפה כתב הרמ"א ביו"ד סימן רל"ד דאם התיר החכם נדרים של הפרה דישאל הבעל על הקמה אפילו אינו ביום שמעו דדין זה מוכרח פה בגמרא לשיטת הפוסקים הללו דיכול לשאול על ההיקם אפילו אינו ביום שמעו דהא אמרינן פה שתמתין ז' ימים אולי ימצא הבעל פתח להקמתו וא"כ בממה נפשך אי התיר החכם וגם הבעל נשאל אפילו אינו ביום שמעו הותר הנדר ממ"נ ופשוט הוא.
ואי קשיא איך אפשר לומר דהך דתלה קישוט בתשמיש הוא דהיא נדרה מתשמיש והוא הפיר לה על תנאי שלא תתקשט א"כ אסור בתשמיש תיכף אולי תתקשט דבתנאי לא מזהיר זהיר כמ"ש התוס' בריש המדיר בד"ה הכי נמי וכו' וא"כ למה ס"ל לרבי יוסי בעשירות ל' יום בז' ימים לתסר יש לומר דס"ל לרש"י וסייעתו כשיטת הר"ן בנדרים דף ט"ו דהנאת תשמיש לא מתסר אלא מדרבנן דהנאה אין בו ממש וכיון דהוי רק איסור מדרבנן משום בל יחל אין לחוש אולי יעבור תנאו והוי ספיקא דרבנן משא"כ בקונם עיני משינה דהוי נדר מן התורה וספק של תורה להחמיר אמרינן שם בגמרא דלא מזדהר בתנאה ואפשר דגם תוס' סבירא להו סברא זו אלא דהלכו לשיטתם דס"ל שם בנדרים דף ט"ו דלא כהר"ן דגם הנאת תשמיש הוי נדר מן התורה דהוי כאומר יאסור גופך עלי ויש בו ממש.
אמנם הטור והש"ע ביו"ד סימן רל"ד ובאה"ע סימן ע"ד פסקו דאף בנודרת היא וקיים לה הוא יוציא בעל כורחו הן היכא דנודרת סתם והן היכא דמסני סני לה וכו' ואם נדרה מהניית מזונו והוא קיים לה או דתלתה קישוט ופירות בהניית מזונו בזו נחלקו האחרונים הפרישה והש"ך דעתם דלא אמרינן מסני סני לה רק בתולה בתשמיש ולפי דעתם היכא דתלתה במזונות לא יוציא עד לאחר ל' יום שמא תמצא פתח לנדרה או שמא ישאל הוא על ההיקם כיון דלא אמרינן דסני לה והט"ז והבית שמואל חולקין והב"ש הביא ראיה מהר"ן דס"ל מסני סני לה אף בלי תליית תשמיש ולא ראיתי בר"ן דכתב כן רק אזה דאף דנודרת סתמא מן הפירות וקישוט וא"כ אינה מרווחת בגירושין מ"מ איננה רוצה לשבת עם בעלה שקיים לה נדרה ולא בשביל זה אנו אומרים דסני ליה למצוא פתח לנדריה ובפרט בנודרת לעולם דחוששת לנפשה שלא תהיה כל ימיה באיסור נדר ואין עניני של סני ליה דומין זה לזה בטעמן [אף] אם הם שוים במלות אך לפירוש הפרישה אין ראיה כלל כי מה שכתב הפרישה ראיה מתוס' כבר כתב הט"ז דאין כאן ראיה כלל ונהפוך הוא דלדעת הפרישה קשיא מה פריך בגמרא וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה וכו' דלמא מיירי רישא דומיא דסיפא בנדרה היא וקיים לה הוא ואעפ"כ קאמר שמואל בין בסתם ובין במפרש דאולי ימצא פתח דכאן לא מסני סני לה כלל לדעת הפרישה אם לא דנאמר דכתב כן לדעת רש"י לבד דס"ל דגם תשמיש בכלל הנאה וא"כ אם נדרה היא לא שייך דמשעובד לה וא"כ בז' ימים סגי ובמתניתין תנן ל' יום. ומ"מ מוכרח דראייתו מתוס' ליתא דהתוס' על כרחך לא ס"ל כדעת הפרישה דלתוס' תקשה כהנ"ל דהא ס"ל התוס' דתשמיש לא הוי בכלל הנאה.
והנה גירסת הרא"ה היה וסבר רבי יהודה היא נותנת אצבע וכו' והא תנן ר"י אומר בישראל חודש אחד יקיים והיינו דס"ל דכל המשנה מיירי בחד גוונא ומזה יש ראיה לפרישה דלא אמרינן מסני סני לה ואין צריך לדוחק הרא"ה כמבואר שם והא דלא משנינן לעיל הכי אהא דפריך והא משועבד לה אפשר דס"ל לגמרא דלשון המדיר משמע דהוא הנודר רק תרתי שמעת מינה ואיידי דתני רישא המדיר תנא נמי בסיפא המדיר אף דלא מיירי בסיפא רק בנדרה היא כיון דרישא מיירי בתרי גוונא גם בנדר הוא וא"כ קושיית הגמרא לעיל וכן קושיית הגמרא אח"כ לפי גירסת הרא"ה נכונה לפי שיטת הפרישה אמנם רש"י דמחק גירסה זו נראה דלא ס"ל כפרישה ואפשר דס"ל לרש"י מנא ליה להקשות דלמא לא מיירי רישא בנודרת היא.
והנה בהגהת מרדכי סוף מסכת שבת מביא ראיה לסתור דעת האומרים דאין חכם מתיר נדרים שיש בהם הפרה לבעל מהא דאמר רבי יהודה בישראל חודש אחד ובכהן שני חדשים יקיים שמא תמצא פתח ש"מ דהחכם מצי מתיר ומזה נראה דגריס כגירסת הרא"ה דגם רישא מיירי בנודרת היא וגם נראה לכאורה סיוע לדברי הפרישה דדבריו צריכין ישוב לכאורה דהשתא דקיימינן דנדרה היא וקיים הוא על כרחך הזמן דנאמר במשנה הוא במפרש אבל לא בסתם דהא מסני סני לה ואי במפרש פתח מה עבידתא אנו אומרים בישראל לא תסבול צער הנדר רק חודש דאפשר בחזרה משא"כ בכהן דתסבול שני חדשים אמנם לדעת הפרישה ניחא דס"ל דשמואל דקאמר בין בסתם ובין במפרש אבבא דרישא בין לת"ק ובין לר' יהודה קאמר ואף דנדרה היא מ"מ בסתם תמתין ל' יום אולי תמצא פתח לנדרה דמסני סני לה לא אמרינן וראיית המרדכי נכונה.
אמנם נראה דכך הפירוש במרדכי דס"ל למרדכי כפירוש רש"י דאף דמוקמינן בנדרה היא היינו בתולה בתשמיש דתחתיו לא נזכר במשנה וא"כ מה מרווחת אלא דתלתה בתשמיש וכיון דנדר הנזכר במשנה איירי בתליה בתשמיש א"כ אף במפרש מיירי בהך גוונא דכי נחלק במשנה בלישנא דנדר בשני אופנים שונים ואי במפרש שלא תאכל פירות כל ימיה אמרינן בכהן תסבול שאי אפשר בחזרה אבל לא בישראל משום דאפשר בחזרה קשה הא גם בישראל אי אפשר בחזרה דהא אם תהיה מגורשת תיכף בו ביום ותאכל פירות א"כ יהיה הנאת תשמיש אסורה עליה ומי יתיר לה החכם אינו מיפר נדרים שנדרה תחת הבעל ויש ביד הבעל להפר לה והבעל אי אפשר לשאול על ההיקם להתיר לה כמ"ש לעיל בקושיית הגמרא ותתקשט (ותאסור) [ותאסר] דהא כבר מגורשת היא וכי הבעל מפיר לאחר גירושין זהו כוונת המרדכי באמת. ולמה שכתבתי לעיל במרדכי צ"ל דלא ס"ל למרדכי הך סברא דיהיה הבעל נשאל על ההיקם וא"כ היה לו למרדכי להביא מקושיית הגמרא דפריך ותתקשט ותאסור דעל כרחך פירושו דהיא תמצא פתח ויתיר לה חכם וש"מ דהחכם מתיר נדר שהבעל היה יכול להפר ולא היפר אלא ודאי דס"ל כמ"ש דקושיית הגמרא יש לפרש על שאלת הקמה דבעל רק הוכחתו מהך דחזרה ובזה אפשר דלכך מביא ראיה בגירסת הרא"ה מרישא בישראל חודש אחד יקיים ולא מביא מסיפא מטעימת פירות יום אחד דשם יש לומר דכל הבבא לא מיירי בנודרת תחתיו וגם לא בתליא בתשמיש רק אמרה לא בעינא למיקם תחת בעל דמקיים לנדרי כמ"ש הר"ן ולכך מביא ראיה מרישא דסתמא לא מיירי בנודרת תחתיו ואי לא תלתה בתשמיש ואסרה הנייתו איך תקבל כתובה הימנו וש"מ דתלתה בתשמיש וא"כ ראיית המרדכי נכונה.