בני אהובה/הלכות אישות/יב/כג
הלכות אישות/יב/כג
המדיר את אשתו וכו'. עיין בכ"מ מ"ש בשם הר"ן ובדרך פשוט היה נראה לומר דהא יש להקשות מה פריך בגמרא דף ע' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה וכו' דהא אמרינן לקמן דף ע"ב ע"א דהמדיר אשתו שלא תשאיל כליו יוציא ויתן כתובה וכתבו התוס' בד"ה המדיר וכו' דיש בידו לאסור כליו בשאלה דהא יכול לאסור כליו בקונם אשכניו ולפי זה יש לומר דמתניתין מיירי דאמר קונם כלי מלהשאיל אם את נהנית ממני ומעתה אינו מפקיע שעבודו מלזונה דהא רוצה לזון אותה אם לא תשאיל ואינו צריך להוציאה מיד דהא אם אינה רוצה להנות ממנו לא אסר עליה השאלת כלים רק כיון שאי אפשר לה בלי השאלת כלים כדלקמן ואז אסורה להנות ממנו לכך עד ל' יום יעמיד פרנס וכן הא דפריך לקמן בשלמא לרב כאן בסתם וכאן במפרש אלא לשמואל קשיא ובודאי בתולה בתשמיש ליכא לאוקמי דא"כ נמתין ז' ימים אבל מ"מ מה קושיא דלמא מיירי בתולה נדרו בהשאלת כלים דאמר אם תשאיל כלים יהיו פירותי עליך אסורים ואי אפשר להמתין לה אפילו יום אחד על כן יוציא ויתן כתובה וצריך לומר זה אינו סוגיא כלל דיהיה הפירוש במשנה דתולה נדרו בדבר שלא נזכר בשום בבא מהנך משניות כי אם בברייתא ובדברי שמואל והוי כעין שאמרו תלה תניא בדלא תניא רק אי אמרינן דתלה נדרו בתשמיש או בהנאתו או במאכל ומשתה דהנך הוא דקתני במתניתין על כן פריך בגמרא שפיר וכל זה במשנה אבל להרמב"ם אחרי דכבר זכינו לדברי שמואל והוא העתיק אותו בדין השאלת כלים ודאי דיפה עשה שהעתיק הדין המדיר אשתו מלהנות בסתם בלי תנאי דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך דהא אפשר לדידן למצוא דרך נדרו בלי אמירה זו דהיינו דתלה נדרו בהשאלת כלים והא לא קשיא דהוי ליה לרמב"ם לפרש דמיירי בתלה נדרו דהא הרמב"ם העתיק כל דינים הנזכרים וסתמן אשר כולם מיירו בתלה נדרו וגם זה דהמדיר מלהנות סתמו כפירושו ואין מקום לקושיית הר"ן.
איברא דזה ליתא דיגיד עליו ריעו בהבנת דברי הרמב"ם דכתב בהלכה שאחריו המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות ממתינין לו עד ל' יום וכו' והיינו על כרחך דתלה במזונות כמ"ש הר"ן א"כ מבואר בהרמב"ם דלא מיירי בדין הקודם במדיר מלהנות דתלה בשאילת כלים דאי מיירי בהכי א"כ גם טעימת פירות יתלה בשאילת כלים ולא צריכין להמתין לו ל' יום רק יוציא תיכף ולמה לו לרמב"ם לשנות לשון המשנה יוציא ויתן כתובה ולכתוב במקומו ממתינין לו ל' יום כיון דאנן ידעינן הא דשמואל אלא ודאי דאין דעת הרמב"ם כלל בזה דתלה בשאילת כלים וא"כ הדרא קושיית הר"ן לדוכתיה.
ונראה לומר דודאי כבר הקשו התוס' בזה בד"ה אלא לא תימא וכו' דיש לומר דאף דלא אמר בפירוש צאי מעשה ידיך וכו' נעשה כמי שאמר דאל"כ הנדר לבטלה ואין אדם נודר לבטלה ומסתמא דעתו באופן המועיל וזהו דעת הרמב"ם ז"ל ולכך כתב באומרת קונם שאני עושה לפיך דיפר שמא יגרשנה וכו' ולא כתב דוקא באומרת יקדשו ידי לעושיהם דאם לאו הכי הוי דבר שלא בא לעולם ואין הקונם חל והיינו מהאי טעמא דמסתמא מתכוונת לנדר המועיל והוי ליה כאלו אומרת יקדשו ידי לעושיהם וזהו ג"כ כאן מסתמא נתכוון לזה שיהיו מעשה ידיה למזונות רק דהא תליא אם אמר סתם לעולם א"כ גם זולת אמירה הנ"ל יש מקום לנדר לחול אחר גירושין דאז אינו משועבד לה כלל וכיון דיש מקום למציאות חלות הנדר א"כ אמרינן דצריך לומר יהיו מעשה ידיך למזונות דאין כאן נדר לבטלה אמנם אי מיירי באומר תחתי כמ"ש התוס' בד"ה שנדרה היא וכו' א"כ צ"ל דנעשה כאומר דאם לא כן הוי נדר לבטלה והגמרא הוכיח דרישא מיירי דומיא דסיפא המדיר שלא תתקשט דלת"ק דר' יוסי הוי קישוט עינוי נפש ועל כרחך הפירוש של המדיר שלא תתקשט כפשוטו דלאיזה צורך נאמר לת"ק דתלה בתשמיש אמנם לרבי יוסי דס"ל דקישוט לא הוי עינוי נפש צ"ל דתלה בתשמיש וא"כ מלת המדיר מורכבת בשני אופנים לת"ק בלא תליה ולר' יוסי בתליה וזהו בתכלית הדוחק שיהיה דבר אחד נחלק לשני אופנים ולכך צ"ל דס"ל לגמרא דאף דלת"ק הוי קישוט עינוי נפש מ"מ צריכין לומר דגם לת"ק מיירי שתלה בתשמיש מטעם אחר דהיינו משום דסתם מודר הוא אינו רק תחתיו אלא לעולם וא"כ למה יוציא דמה מרווחת ולכך צ"ל בתולה בתשמיש ולכך כשיוציא תתקשט ותהיה תשמישו אסורה באמת ולפי זה דסיפא מיירי באינה תחתיו א"כ ודאי דגם רישא מיירי בסתם באינו תחתיו דומיא דסיפא ולא הוי נדרו לבטלה וא"כ שפיר קשה הא לא אמר.
אך כל זה אם קישוט לא הוי דברים שבינו לבינה כקושיית הגמרא לקמן הניחא וצ"ל לר' יוסי דתלנהו בתשמיש וא"כ כל הוכחה הנ"ל שפיר ובזו קושיית הגמרא שפיר דטרח הגמרא ליישב אף אליבא דמ"ד הלזו כדאמרינן הניחא למ"ד זה אבל למ"ד זה מאי איכא למימר ולמ"ד דקישוט לא הוי דברים שבינו לבינה על כרחך סיפא בדלא אמר תחתי א"כ גם רישא איירי כן ופריך שפיר הא לא אמר אבל אנן קי"ל דהוי דברים שבינו לבינה א"כ אף לר"י אין צריכין לומר דמיירי דתלה בתשמיש והוי המדיר לת"ק ולר"י בחד פירוש ולעולם דמשמע תחתיו כמ"ש התוס' ומשום דאין אדם מוציא נדרו לבטלה נעשה כאומר צאי מעשה ידיך במזונותיך ואין צ"ל בפירוש צאי מעשה ידיך וכו'.
והא דאמרינן יוציא ויתן כתובה ועל כרחך מיירי דמודר הנאה מאשה ואסר נכסיו עליה דאל"כ אין הנדר חל דהנאה אין בו ממש כמבואר בנדרים וכן כתב בירושלמי בהדיא ולהנות לו שהדירה מנכסיו וא"כ איך נוטלת כתובה וצריך להיות דגם לענין כתובה אין קונם מפקיע מידי שעבוד וזהו דלא כרא"ש דס"ל דלענין כתובה קונמות מפקיע מידי שעבוד והביא ראיה מהך דיבמות פרק אלמנה מהך אצטלא דפרסוה אמיתנא דאמר רבא קנייה מיתנא ולמאי דמוכח ממתניתין דהכא דגם לענין כתובה אין קונם מפקיע מידי שעבוד צ"ל כמ"ש התוס' פרק אע"פ דף נ"ט ע"ב בד"ה קונמות קאמרת וכו' דמאצטלא אין ראיה דדוקא בקונמות אין קונם מפקיע שלא יפקיע חובו משא"כ באצטלא דנאסר על כל העולם ליכא למיחש להכי ועיין בחו"מ סימן קי"ז סעיף ז' ולהרא"ש צ"ל דמתניתין דהכא דיוציא ויתן כתובה מיירי במודר נכסיו ממנה בקונם כל זמן שהיא תחתיו כמ"ש התוס' ולכך אית לה כתובה דכיון דמגרשה תו לית ליה איסור קונם.