בני אהובה/הלכות אישות/ט/טו
הלכות אישות/ט/טו
האומר לאשה קדשתיך וכו'. כתב הלח"מ תימה במאי קמיירי אי אחר שנתן גט א"כ אמאי הוא מותר בקרובותיה וכו' ואי בשלא נתן גט אם כן באומרת קדשתני היא אסורה לכל עולם קודם הגט ולמה אמר אסורה בקרובותיו דמשמע דלכל העולם זולת הקרובים שריא לה וצ"ע עכ"ל ושגגה יצאה מלפני השליט הזה דאטו מי לא מיירי שמת הוא א"כ לכל עולם היא מותרת דמיתת הבעל התירה אבל קרובי הבעל מ"מ אסורים לה וזה אמרו דהוא מותר בקרובים שלה לישא קודם הגט והיא אסורה בקרוביו ונפק"מ כגון שמת ופשוט הוא.
נסתפק בעל משנה למלך היכא דעדים מכחישים אותו אי אמרינן מ"מ שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ורצה שם לפשוט דין זה מתשובת הרשב"א דפסק דהיכא דהשוחט מכחיש להעדים ואומר דהבהמה נשחטה שלא כהוגן דאסורה עליו דשויא אנפשיה וכו' וכתב המשנה למלך דכן הדין בקידושין אם עדים מכחישין אותו ואומרים שמתחילה לא נתן לה בתורת קידושין רק בתורת פקדון דאסור בקרובותיה דשויא אנפשיה וכו' וכתב עוד שם שכן כתב הריא"ז בשלטי גיבורים בפנויה שאמרה נשביתי וטמאה אני אע"פ שעדים מכחישים אותה אסורה לכהן דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא ועוד כתב שאע"פ שבתרומת הדשן בפסקיו סימן רכ"ו פסק להיפך התם הטעם דבעל דין גופיה חזר בו רק דלא נתן אמתלא לדבריו ובזו מהני עדים דאין צריך אמתלא זהו תורף דבריו ותמה שם על מהריב"ל שנסתפק בדין זה ולא שת לבו לדברי רשב"א הנ"ל. ובאמת מה שתירץ בעל משנה למלך דהיכא דחוזר ועדים מסייעין לו נאמן אפילו בלי אמתלא יש מקום לספק בזה דהא באומר לא לויתי ועדים מעידים שפרעו אין נאמן לומר אחר שבאו עדים נזכרתי שפרעתי כמובא בחו"מ סימן ע"ט סעיף ג' עיי"ש והטעם התם נמי דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי והוא הטעם הכא נמי והאיך יכול לחזור מהודאתו במה דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ולדעת המשנה למלך צריכין אנו לומר הא דמוקי ליה בגמרא דקידושין דף ס"ה ע"א בהאומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני כגון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ולא משני דאיכא כאן עדים ואומרים שלא נתקדשה מ"מ הוא אסור בקרובותיה דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא משום דא"כ פשיטא דהיא מותרת בקרוביו דהא העדים מסייעין לה ומה קמ"ל.
אכן נראה לענ"ד דהא דקידושין אינו דומה לנדון של הרשב"א דודאי אם השוחט אומר שהבהמה היא טרפה נאמן על זה בלי עדים וכן אינו דומה לנדון של השלטי גיבורים דבשבויה אם היא אומרת שנטמאת בינה לבין עצמה נאמנת בלי עדים וא"כ כיון דבהודאת פיו נאמן על עצמו יותר ממאה עדים אמרינן דלגבי נפשיה הני סהדי שקרא נינהו והאמת אתו והשוחט אסור באכילת אותה הבהמה והשבויה אסורה לכהונה משא"כ בקידושין דאף דשניהם מודים שנתקדשה בלי עדים וכן האמת או דהיו עדים ולא ראו הנתינה אינה מקודשת דגזרת הכתוב הוא להיות שם עדים אצל הקידושין והמקדש בלי עדים אין קידושיו קידושין וא"כ האומר קדשתיך בפני פלוני ופלוני והם אומרים שלא קידשה א"כ אע"פ שהאמת אתו מ"מ הא בעינן סהדי לקידושין והם אומרים שלא קידש והוי כמקודשת בלי עדים דהא צריך על פי שני עדים יקום דבר והם מפירין הדבר ואומרים שלא קדשה פשיטא דאין כאן קידושין כלל ולא שייך כאן דהודאת בעל דין יותר ממאה עדים ומעתה דברי תרומת הדשן דמיירי גבי קידושין אינם סותרים לדברי הרשב"א ושלטי גיבורים.
אמנם מה שכתב ב"י בשמו באה"ע סימן מ"ו דאפילו יכחישנו עד הוא נאמן על עצמו יותר ממאה עדים גבי קידושין גוף התשובה לא ידעתי מקומו ובדברי העתקת הב"י אין הכרע דאולי היה הבעל טוען דזולת העד המכחיש היו שם עדים והלכו למדינת הים וא"כ הרי נאמן על עצמו שהיו שם עדים בעת קידושין ושויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ובפרט לפי מה שכתב הב"י נזכר שם רק עד אחד ועל כרחך דטען שהיו שם יותר עדים אצל הקידושין זולת העד ובזה ודאי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא מה שאין כן בטוען בפני אלו העדים קדשתיך והעדים מכחישין אותו לא שייך לומר שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא דהא הוי מקדש בלי עדים דאין חוששין לקידושין ובהגהת מרדכי בקידושין משמע אי הוחזק שליח בעדים ושליח אמר לעצמי קדשתי אי לא הדר ביה אסור בקרובותיה דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ואי הדר ביה ואמר טעיתי נאמן הואיל והוחזק שליח בעדים וא"כ לכאורה הדברים נוטין קצת לדברי בעל משנה למלך אבל באמת אין ראיה משם דאם העדים שקידש בפניהם מכחישין אותו מה זה שכתב הואיל והוחזק השליח בעדים הא ודאי דעדים עדיפי מחזקה איברא דשם יש אמתלא דעבידי לטעות בין שליח למשלח ושליח מדבר כלשון משלחו והדבר צ"ע.