בני אהובה/הלכות אישות/ט/טז
הלכות אישות/ט/טז
וכל אלו שטוענין וכו' כופין אותו ליתן כתובה. עיין במ"מ שכתב ולשון רבינו שכתב שאין לו בזה הפסד צ"ע שהרי אם נתן גט אסור בקרובותיה וכן מוכיח בגמרא דאמרינן התם בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין אמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה עיי"ש וכבר כתב מהרש"ל בתשובה שלא ראה דברי הרא"ם דס"ל דהיכא דנותן גט בלי כפיה רק בדרך בקשה לא נאסר בקרובותיה רק דקושיית הגמרא היא אכופין דמשמע דבית דין כופין ואז נאסר בקרובותיה אבל בעושה דרך בקשה לא נאסר בקרובותיה עכ"ל והא דאמרינן מבקשין ולא אמר בלשון חיוב דמחויב מעצמו מטעם אל תמנע טוב מבעליו וכגון זו שזה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום אפשר לומר דמצי לטעון לא ניחא לי דתיפק עלי קלא דגירושין או דלאחר זמן תוציא הגט ותגבה כתובה ואי דיכול ליקח ממנה שובר יהיה צריך לשמרו מן העכברים (א). ובזה יש אפשר לכוון דברי התוס' במסכת קידושין דף ס"ה ע"א בד"ה ואם נתן גט וכו' דכתבו דאי מיירי דכתב לה כתובה מאי מבקשין שייך למימר הכא והקשה מהרש"א דהתוס' על כרחך ס"ל דכתובה היא ראיה על שקידשה א"כ הוי להו להקשות אמתניתין אמאי מותר בקרובותיה ועיין במהרש"א דדחק לתרצו.
ונראה לי אף דס"ל להתוס' דאין כותבין כתובה רק לאחר קידושין מ"מ אמתניתין אין להקשות דיש לומר דמיירי בשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת והכתובה נכתבה סתם יוסף בן שמעון בלי שילוש וא"כ אין ראיה שהוא קידש שיכול לטעון שחבירו יוסף בן שמעון האחר קידש וגם כתב לה כתובה וא"כ גם הכתובה אינה יכולה לגבות ממנו כמו שאמרו ולא אחרים מוציאין שטר חוב עליהם אמנם היא טוענת שהוא קידשה ואם יתן גט מעצמו מודה הוא שהכתובה ממנו וכופין לשלם לה ולפי זה אהא דאמר מבקשין קושיית התוס' ממה נפשך דאי מיירי בכתב לה אם אין שם עוד אחד ששמו כשמו יוסף בן שמעון למה מבקשין הא ודאי אשתו היא ואי מיירי בשני יוסף בן שמעון למה אמר מבקשין הא חיובא איכא עליו ולקלא דגירושין ליכא למיחש דהא הוחזקו שני יוסף בן שמעון וא"כ לא יוגרע כחו בזה דקלא יהיה על יוסף בן שמעון השני דלדעתו הוא המקדש האמיתי והוא יהיה בחזקת מגרש וכן אין צריך שובר דעידי גט יודעין דאינו חייב ובגט גופיה לא גביא דהא סתמא הוא נכתב ויאמר אין אני הוא אלא האחר ואף אם יודה נאמן במגו אבל אמתניתין לא קשה אמאי מותר בקרובותיה אם כתב לה כתובה די"ל דמיירי בשני יוסף בן שמעון.
(א) אמר המגיה הא דלא מתרץ הרב המחבר לעיל קושיית הלח"מ בהאי דכתב מהרש"ל בשם הרא"ם ולא יצטרך לומר דמיירי שמת הבעל רק מיירי שגירש דאז היא מותרת לכל העולם ואסורה בקרוביו דשויא אנפשה וכו' והוא מותר בקרובותיה אף אחר הגט כיון דמבקשין רק ממנו הנה הרב לא בא לתרץ כאן רק דעת הרמב"ם שכתב שאין לו בזה הפסד על כרחך דס"ל כדעת הרא"ם אבל רש"י פירש להדיא אהא דאמרינן בגמרא בשלמא מבקשין לחיי דעל כרחך צריכן דרך בקשה שהוא מפסיד ע"י גט אף בדרך בקשה שאסור בקרובותיה וכן כתבו עוד מפרשי ש"ס ולדעתם הוצרך הרב לתרץ קושיית הלח"מ לעיל במת הבעל.