בני אהובה/הלכות אישות/ז/טז
הלכות אישות/ז/טז
האומר לחבירו וכו' והוכר העובר הרי זו מקודשת. עיין במ"מ ובכ"מ ולח"מ ובאמת לכאורה נראין הדברים כמו שכתב הלח"מ וכן משמע דברי הכ"מ בהלכות תרומות פרק ה' הלכה ט' דהא דאמרינן בגמרא במסכת קידושין דף ס"ב ע"ב דבהוכר עוברה מקודשת לכו"ע הרצון בזה אפילו לחכמים דס"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דבהוכר העובר הוי כתבואה שהביאה שליש דהוי בא לעולם ודלא כפירוש רש"י ותוס' שם אך האמת הוא לפי פירוש הרמב"ם במשניות היתה גרסתו במשנה ואם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין וכן הוא הגירסא בכל משניות שלפנינו זולת במשניות שבתלמוד ירושלמי שנחסר ממנו בבא זאת ולפי גירסותינו על כרחך היתה להם גירסא אחרת בגמרא בשקלא וטריא דלא כגירסותינו בגמרא כי לגרסותינו בגמרא משמע דהך מילתא דאם היתה אשת חבירו מעוברת רב חנינא אמרה והגמרא מפלפל ביהומוקי ליה בהוכר עוברה וא"כ על כרחך גירסא אחרת היתה לו להרמב"ם בגמרא וכיון דאנו לא ידענא ליה האיך היתה גירסתו בגמ' אין כאן מקום קושיא על הרמב"ם. אמנם כבר כתבתי לעיל כי בפירוש המשנה כתב הרמב"ם דהך דמקודשת בהוכר עוברה הוא מטעם חומרא דאשת איש עיי"ש ולכך פסק בהלכות תרומות דאין יכול להפריש רק בתבואה שהביאה שליש וכן בהלכות זכיה כתב הרמב"ם וכן כתב בשו"ע חו"מ דהמזכה לעובר לא קנה וכן המוכר ולד פרתו אינו מכור ולא מחלקינן בין הוכר העובר ללא הוכר דמדינא ודאי הוי דבר שלא בא לעולם רק מחומרא דאשת איש חשבינן ליה כילוד ואתי שפיר.