בן סירא/פשיטתא/יב
(יב, א) [א] אן תטאב אנת לבישא לא הוא מדם עבד אנת ואף לא אית טיבו לטיבותך:
(יב, ב) [ב] אטאב לזדיקא ותשכח פורענא אן לא מנה מן קדם מרה:
(יב, ג) [ג] לית טיבותא למן דמיקר לבישא ומן דעבד לזדיקא לא מובד:
(*) [ד] [ראה להלן, פסוק ז]
(יב, ד) [ה] חד תרין בישא משכח לך בעדנא דצריכותך:
(יב, ה) [ה] מאני זינך לא תתל לה דלמא בהון נתכתש עמך:
(יב, ו) [ו] ואף אלהא סנא לבישא ועל עולא מיתא פורענא:
(יב, ז) [ד] אטאב לטבא וכלי מן בישא הב למכיכא וכלי מן מרחא:
(יב, ח) [ח] לא תתחכם בטבתא רחמא ולא נתטשא בבישתא סנאא:
(יב, ט) [ט] בטבאתה גיר דגברא בעל דבבוהי בבריותא הוין ובבישתא מתפרש רחמא:
(יב, י) [י] לא תהימן בסנאה לעלם:
(יב, יא) [י] מטל דאיך נחשא הו דמטנף חברה:
(יב, יב) אף אן משתמע לך ומהלך קדמיך כפיך הב לבד למדחל מנה:
(יב, יג) הוי לה איך גלא ראזא ולא נשכח למחבלותך ותדע חרתא דקנאתה:
(יב, יד) לא תקימיוהי לותך דלא נתהפך נקום בדוכתך:
(יב, טו) לא תותביוהי מן ימינך דלמא נבעא כורסיך ובחרתא תדע מלי ובמאמרי תתדמר:
(יב, טז) מנו גיר נרחם על אשופא דנכת לה חויא הכנא אף כל מן דקרב לחיות שנא:
(יב, יז) הכנא כל מן דמשתותף לגבר עולא לא נעבר עד מא דתאקדי בה נורא:
(יב, יח) כמא דעאל עמך לא מתגלא לך ואן תפול אנת לא מצא אנת חילה:
(יב, יט) [טז] בספותה רמז סנאא ובלבה מיתרעא תרעיתא עמיקתא:
(יב, כ) [טז] אפן מן עינוהי מאחת דמעא אן נשכח ליה אתרא לא נסבע מן דמך:
(יב, כא) [יז] אן תארעך בישתא תשכחיוי תמן איך גברא מעדרנא ונבעא למעקרו עקביך:
(יב, כב) [יח] ברישה מניד ומניף באידה וסגי מלחש ומסנא אפוהי: