בן סירא/פרנקל/מד

(מד, א) ואף תהלת אנשי שם ויקר אבותינו אזכירה איש איש בדורו:

(מד, ב) הגדיל יי לעשות עם אלה ומראש הודיע גבורתו במו:

(מד, ג) אלה משלו בתבונה בארצם ואלה עשו גדולות בעמם ועצה ונבואה על שפתם:

(מד, ד) בחכמה שפטו את העם וילמדום תורת חיים:

(מד, ה) מוסרם מלא אמרי בינה שיר וזמר חקרי לבותם ותהלות יי העלו על ספר:

(מד, ו) און והון תועפות למו והשקט ובטח במשכנותם:

(מד, ז) בדורותם כבוד נחלו למרחוק יצא שמעם וזכרם נשאר לברכה:

(מד, ח) ואחרים באי כבוד גועו ואין שם ואין שארית למו:

(מד, ט) חיתם כלא היתה ותולדותם כמוהם:

(מד, י) אמנם צדקת ישרים עומדת לעד וזכרם לא יסוף לעולם:

(מד, יא) זרעם ישאר לנחלה ובברית יי יעמדו כלמו הם ונינם ונכדם:

(מד, יב) צאצאיהם יציצו לנצח וזכרם לעולם לא ימחה:

(מד, יג) עצמותם בקבר ינוחו ושמם יחיה לדור ודור:

(מד, יד) לאמים ישבחו חכמתם ותהלתם ירננו בקהל:

(מד, טו) בהתהלך חנוך את אלהים ואיננו כי לקחו אלהים ויציגהו למשל עמים:

(מד, טז) נח היה איש תמים ולעת קצף מצא כפר:

(מד, יז) בשטף מבול נשאר לפליטה ויי כרת בריתו אתו לבלתי השחת עוד כל בשר:

(מד, יח) אברהם היה אב המון גוים ואין כמוהו יקר בארץ:

(מד, יט) בשמרו את משמרת יי וישם בריתו בבשרו כי מצא במסה לבבו נאמן:

(מד, כ) וישבע לו כי יתברכו בזרעו כל גויי הארץ ולהרבות אתו כחול הים:

(מד, כא) להקימו עד כוכבי שמים ולהנחילו נחלי מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ:

(מד, כב) את בריתו הקים את יצחק בעבור אברהם אביו ויתנהו לברכה בארץ:

(מד, כג) ויעמידה ליעקב לחק ויברכהו לרשת נחלה ויבדילה לשנים עשר שבט: