בן סירא/פרנקל/כב

(כב, א) איש נרפה כאבן בגלל כל עבר ילעג למרימו:

(כב, ב) איש עצל כאבן בגלל צאה מרימו ינער ידיו:

(כב, ג) כעס לאביו בן בער ובת מבישה לבושה נולדה:

(כב, ד) בת משכלת סגלת בעלה ובת סררת תוגת יולדיה:

(כב, ה) בת שובבה קלון אביה ובעלה ומשניהם תשנא:

(כב, ו) שיחה בלא עתה כשיר בלב זעף מוסר ולקח יפים בעתם:

(כב, ז) בנים ישרים יכסו שפלות אבותם ובנים שובבים יפשיטו תפארת אבותם:

(כב, ח) מורה לב סכל כמדביק גזרי חרש וכמעורר נרדם משנתו:

(כב, ט) מדבר אל פתי כמדבר לאיש ישן אחרי כלותך יאמר מה זה מה זה:

(כב, י) בכה למת כי חשך אורו ובכה לבער כי חשך שכלו:

(כב, יא) המעט דמעה על מת יען כי מצא מנוח והרבה דמעה על סכל כי מותו מחייו נבחר:

(כב, יב) אבל למת שבעת ימים ואבל לסכל כל ימיו:

(כב, יג) אל תרבה שיח עם סכל ואל תתחבר עם איש בער:

(כב, יד) פרעהו פן יכבד עלו עליך ובתפלתו יטנפך:

(כב, טו) הבדל מעליו ותנוח ואולתו לא תכעיסך:

(כב, טז) מה כבד מעופרת בלתי איש אשר סכל שמו:

(כב, יז) נקל נשא נטל חול מלח וברזל מנשא אויל באולתו:

(כב, יח) כקיר במחברת עץ לא תמוט מזועה כן לב נבון יצוק בל ימוט לעולם:

(כב, יט) כטיח סיד עלי קיר כן החכמה בלב מוצק:

(כב, כ) כעמוד על הר תלול לא יתיצב לפני סער כן לא יעמד לפני פחד לב נמוג באיש בער:

(כב, כא) מיץ עינים מוציא דמעה ומיץ לב מוציא הגיונות:

(כב, כב) קולע אבן בצפורים ישיבם ומכלים רעיו יפרידם:

(כב, כג) שלף חרב על רעך ותקותך לא אבדה הסכן נא עמו ושלם:

(כב, כד) נוקשת באמרי פיך אל תירא התרפס ורהב רעך:

(כב, כה) כל מעות לתקן זולתי לעג וקלון גלות סוד ומרמה כל אלה ירחיקו הרע לנצח:

(כב, כו) היה נאמן לאחיך בימי עניו למען תגיל עמו בימי אשרו:

(כב, כז) החזק בו בצר לו וערבה לך שמחתו:

(כב, כח) קיטור ועשן לפני להב וריב ומצה לפני רצח:

(כב, כט) למה תבוש לעמד לימין אחיך ולמה תסתיר ממנו פניך:

(כב, ל) הלא אם יגמלך רע כל שמעיו ירחקו ממנו: