בן סירא/פרנקל/כא

(כא, א) חטאת בני חדול ובקש רחמים על פשעיך:

(כא, ב) סור מרע כמפני פתן למה תנשך כי תפגענהו:

(כא, ג) שן העון כשן הלביא כל הקרב ימית נפשו:

(כא, ד) חדה חטאה כחרב פיות ואין מרפא למכתה:

(כא, ה) מצה וריב ירוששו ובית גאים יסח יי:

(כא, ו) אנקת דל תגיע אזנו ועברתו תחוש כסופה:

(כא, ז) פורע מוסר הולך בדרך חטאים ואהב תוכחות ירא יי:

(כא, ח) איש שפתים ישמע מרחוק ואיש תבונות יראה כי יכשל:

(כא, ט) בונה ביתו בהון אחרים כונס אבנים להקים קברו:

(כא, י) להקת פשעים כנעורת פשתה בהריחה אש תאוכל:

(כא, יא) על רצפת שיש יתהלך רשע ואחריתה שחת ואבדון:

(כא, יב) נוצר תורה משל ברוחו ויראת יי תבואת חכמה:

(כא, יג) באין ערמה נדחה תושיה אך יש ערמה מלאה מרמה:

(כא, יד) אמרי חכם כפלג מים ועצת שפתיו כמקור חיים:

(כא, טו) לב כסיל כפרור נקוב וכל לקח זוב יזוב:

(כא, טז) לב חכם שמע חכמה ישבחנה ועוד יוסיף:

(כא, יז) ולב נבוב שמע חכמה ישליכנה ולא יוסיף:

(כא, יח) שחת פתי כנטל בדרך ואמרי ישר מה נמרצו:

(כא, יט) פי חכם יבקש בקהל וכל איש יאזין ויקשיב:

(כא, כ) וחכמת כסיל כבית הרוס ועצת שפתיו נפתלה:

(כא, כא) מוסר לאויל כסד לרגלו וככבל לימינו:

(כא, כב) ומוסר לחכם כטבעת פז וכאצעדה על זרועו:

(כא, כג) סכל ימלא שחוק פיהו ונבון כמעט יפצה שפתיו:

(כא, כד) רוץ ירוץ פתי אל בית רעהו וחכם כמעט ישקיף מתבושש:

(כא, כה) מציץ פתי בחלון רעהו וחכם בחוץ יעמוד:

(כא, כו) כסיל נוטה אזנו על דל {צ"ל דלת?} רעהו ובעיני חכם אולת היא וכלמה:

(כא, כז) אנשי שפתים הבל יהמיון ונבון יפלס בפלס אמריו:

(כא, כח) לב סכל בפיו ופי נבון בלבבו:

(כא, כט) רשע מקלל את המשחית את נפשו יקלל:

(כא, ל) הלך רכיל משחית נפשו ועל כל פנה יכסה קלון: