בן סירא/פרנקל/יב

(יב, א) כי תגמל חסד דע את אשר לפניך וברכה תהיה לך:

(יב, ב) עשה חסד עם תמימי לב ותהי משכרתך שלמה ואם לא מהם מאת יי תבאך:

(יב, ג) מחזיק ברשעתו לא יצליח וכן קפץ מאביון ידו:

(יב, ד) פתח ידך לישרי לב ולחוטא לא תעזר:

(יב, ה) היטיבה לדכאי רוח ומִזועמֵי אל חשוך ידך:

(יב, ו) למה תיתן לרשע לחמך כי תסעדנו להגדיל עליך עקב ולגמול טובתך יגמלך רע כפלים:

(יב, ז) יי יתעב כל פעלי און וביום נקם ישיב גמולם בראשם:

(יב, ח) לכן היטיבה לטובים, והסתר פניך מרשעים:

(יב, ט) בימי אשר לא ינכר האוהב ובימי עוני לא יתנכר האויב:

(יב, י) אושר אדם רוגז שנאו וביום רעה גם האוהב יפרד:

(יב, יא) השמר משטני נפשך כי כברזל יעלה חלאה כן השנא מעלה אף:

(יב, יב) גם כי ידכה ישוח לפניך שמר נפשך ואל תבטח:

(יב, יג) כראי מלטש תהיה לו אשר הוסר החלאה מעליו:

(יב, יד) אל תמשכהו אחריך פן יהדפך ויקום תחתך ואל תושיבהו לימינך פן יבקש גם כיסאך:

(יב, טו) למה תזכר ישר עצתי כי נהמת באחריתך:

(יב, טז) מי ירחם על המנחש כי ינשך ועל הקרב אל פראי יער כי יטרף:

(יב, יז) כן הולך אחרי פושעים לא ינקה מפשעים:

(יב, יח) כל עוד תעמד יעמד אתך ומוט רגלך איננו:

(יב, יט) נפת תטופנה שפתותיו ובקרבו מתנכל להשחיתך:

(יב, כ) עיניו תרדנה דמעה וכי מצאה ידו לא ישבע דמך:

(יב, כא) כי יקרך אסון יקדם ראשון פניך כעוזר ותחת עזר ישופך עקב:

(יב, כב) יניד ראשו ויספק כפיו יפטיר בשפה וישנה פניו: