בן סירא/בן זאב/נ
(א) רב אחיו וכליל עמו שמעון בן חוניו הכהן הגדול.
(ב) בימיו נבנה הבית ויסד ההיכל והורם החומה.
(ג) והוחזק המלוא וחפר מעינות מים ויצל עמו מיד אויביו.
(ד) מה הוד והדר לו בצאתו מהיכל בהגלותו מבית לפרכת כנגה בין העבים כירח בימי האביב.
(ה) כשמש זורח על הרי עפר וכקשת בענן כשבלת השדה וכחבצלת השרון על מבועי מים וכעץ לבנון בימי בציר.
(ו) כריח הלבונה במחתת הקטרת וכתפוחי זהב במשכיות כסף.
(ז) כזית הדר הרחיבו דליותיו וכברוש האריכו ענפיו.
(ח) בלבשו בגדי הקדש ובהעטפו כסות תפארת.
(ט) בבואו אל הקדש לשרת בעבודתו פנימה.
(י) בשאתו דם הזבח מידי אחיו והוא בראשם נצב.
(יא) וכל אחיו הכהנים בני אהרן כל בני ישראל.
(יב) ובידיהם הקריבו קרבן, לעיני כל בני ישראל.
(יג) עד אשר כלה לשרת במזבח ולפאר אותו בהדרת הקדש.
(יד) וישלח ידו אל הנסך ויקח יין ושכר וינסך על המזבח לריח ניחוח.
(טו) אז תקעו בני אהרן בחצוצרות לפני כל עם ישראל וישאו קול חזק לברך את העם.
(טז) ויפלו כל העם על פניהם ארצה וירנו וישתחוו לאלהים.
(יז) ויתנו את קולם בתודה ובשיר בהלל ובתפלה זמרו לו.
(יח) שירו כל יושבי תבל לאלהים העושה נפלאות בארץ.
(יט) הבורא את האדם ממעי אמו ומנהיג אותו בחפצו וממלא את לבו חכמה ודעת.
(כ) יהי נא שלום בארצנו והקם חסדך עם שמעון הצדיק ועם זרעו כימי השמים.
(כא) בשנים עמים קצה נפשי והשלישי עם לא היה.
(כב) יושבי גבל ופלשת ועם סכל היושב בשכם.