במדבר רבה כ כד
כד. [ עריכה ]
"והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו" מה ראה לעשות כן ללמדך שלא חלק כבוד לא לשמים ולא לבריות עליו נאמר (משלי כא, כד): "זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון" אמרה לו איני נשמעת אלא למשה שכך צוה אותי בלק אבא שלא לשמוע אלא למשה רבכם שאבי מלך אמר לה הרי אני גדול כמותו לעיניהם אני אביאך תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה אמר לו בן עמרם זו מותרת או אסורה אמר לו אסורה היא לך אמר לו זמרי ואותה שלקחת מדינית היא מיד נתרשלו ידיו של משה ונתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה דכתיב "והמה בוכים" למה בוכים שנתרפו ידיהם אותה שעה משל למה הדבר דומה לבת מלך שנתקשטה ליכנס לחופה לישב באפריון ונמצאת מקלקלת עם אחר שנתרפו ידי אביה וקרוביה כך ישראל בסוף מ' שנה חנו על הירדן לעבור לארץ ישראל שנאמר (במדבר לג, מט): "ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב" ושם נפרצו בזנות ורפו ידי משה וידי צדיקים עמו והמה בוכים והוא עומד כנגד ששים רבוא (שמות לב, כ): "ויקח את העגל אשר עשו" ורפו ידיו אלא בשביל פנחס שיבא ויטול את הראוי לו ולפי שנתעצל (דברים לד, ו): "לא ידע איש את קבורתו" ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון קונו מכאן את למד שמדקדק עם הצדיקים עד כחוט השערה: