ביאור:תוספתא/פרה/ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת פרה פרק חמישי
[עריכה]הכלי למי החטאת
[עריכה]המביא כלי חרס לחטאת - טובל ולן על הכבשן
ראו משנה ה, א. כאן נוספה הסתייגות מהדרישות של ר' שמעון ור' יוסי לסדר שני או שלישי, שמדובר שמצא את התנור פתוח. לבסוף נוספה כאן גם משנה אחרונה המבטלת את ההגבלות הללו לחלוטין. |
לן עד שלא טבל – רבי מטמא. את הכלי
ר' יוסי בר' יהודה אומר: לן ואח"כ טבל, אם לא היה בחזקת המשתמר - טמא.
לתרומה - פותח כבשן ונוטל.
מצאו פתוח, או שנפתח אחד מהן
ר"ש אומר: מן הסדר השני. רבי יוסי אומר: מן הסדר השלישי
ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: בית שמאי אומרים: מסדר השלישי, וב"ה אומרים: מן הסדר השני
וזו משנה הראשונה.
רבותינו אומרים: פותח ונוטל ואינו נמנע
והחבר בא אפילו לאחר ג' ימים, ונוטל
גילה חפאים ומצא אבק על גבי כלים - הרי זה נוטל
ניטל אחד מהן - כולן ברשות עם הארץ.
מקום ששם משקעין את הנאות קדרות שלא נשרפו לגמרי בטיט הלבן, וחבר עומד על שיקועו
במקום שנוהגים לשקע קדירות "נאות" בטיט, וע"ה מוכר אותן לחבר, הרי ערימת הקדירות ("עמוד") שהוא מוכר ממנה טמאה, והאחרות טהורות. אם ע"ה אינו נוגע ישירות בקדירה אלא באמצעות כלי – הקדירה טהורה. |
החבר עומד למעלה ועם הארץ למטה - שולה ונותן לו.
נאמן עם הארץ לומר 'לא טמאתי', מפני שהוא בחזקת המשתמר.
מילוי המים בכלי
[עריכה]מילא דלי לשתות, חשב עליו עד שלא הגיע למים וערה - צריך לנגב.
אם מילא דלי במים חיים, ולפני שהגיע הדלי למים חשב לשתות את המים – עליו לשפוך את המים ולנגב את הדלי לפני שימלא אותו שוב. אבל אם שינה את דעתו לאחר שמילא את הדלי – אינו צריך לנגב אותו, ורשב"ג אף טוען שאינו צריך לשפוך את המים. וראו משנה ה, ב. |
רבן שמעון בן גמליאל אומר: א"צ לערות.
שלשל דלי למלאות, ונפסק החבל מידו
אם עד שלא הגיע למים חשב עליו - יערה וצריך לנגב
רבן שמעון בן גמליאל אומר: א"צ לערות.
שפופרת שחתכה לחטאת
כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת, אם עד שלא יטבילנה – טמא
ומעשה באחד שחתך שפופרת בבית שערים
והיה ר"ש מטהר וחכמים מטמאין.
הכל כשרין לקדש, חוץ מן החרש שוטה וקטן
ר' יהודה מכשיר בקטן. רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר
חרש שוטה וקטן שקדשו, ואחרים רואין אותן - קדושן כשר.
טומטום - קדושו פסול. מפני שהוא ספק ערל, והערל פסול לקדש
אנדרוגינוס - קדושו כשר. ורבי יהודה פוסל מפני שהוא ספק אשה, ואשה פסולה לקדש.
סוג הכלי למי החטאת
[עריכה]של כלי עץ, כלי עצם וכלי זכוכית - אין מקדשין. ביצת הנעמית היען כשרה לקדש בה.
בין החוקק באמת המים בין בית הקבלה, אע"פ שתלשוה המים וחברוהו
אין ממלאין בה ואין מקדשין בה, ואין מזין ממנה
ואינה צריכה צמיד פתיל, ואין פוסלת את המקוה.
תלשה וחברה, וחשב עליה אחר תלישתה - ממלאין בה ומקדשין בה ומזין הימנה
וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה.
מעיין היורד למכתשת ומבקש לקדש בה - מפסיק ומנגב, וחוזר וממשיך אמת המים ומקדש.
שוקעת שנממיות סובבות אותה, אם היו מעורבות כשפופרת הנוד - קדוש אחד לכולן
ראו משנה ה, ז. לדעת ר' אליעזר אפילו אם הטיט אינו חלק מהשוקת המים המובלים אליה בעזרתו נחשבים כאילו הובאו בידי אדם ולכן כשרים. אבל אם השוקת עצמה מטיט והיא מתפרקת – היא פסולה. |
ר' יהודה אומר משום ר"א עשה לה עטרה של טיט כדי שילכו מים לשם
בין שניטלת עמה ובין שאין ניטלת עמה כשרה.
השוקת של טיט אם נטלת עמה כשרה ואם לאו פסולה.
שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת, וכן שתי עריבות, וכן השוקת שנחלקה
שתיהן אינן מקודשות, שהמים שבסדק אינן אוגדין ככלי
ואם נגע בספוג שהמים חוצה לו - פסולה.
ואם לא נפל אלא לתוך מקודשין - נוטלן וסוחטן, והמים כשרין.