לדלג לתוכן

ביאור:תוספתא/מכשירין/ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת מכשירין פרק שני

[עריכה]

דוגמאות לרצון להרטיב

[עריכה]
(א)

משקין שבתוך החבית ונתונה בין הפירות

וכן חבית שהיא מליאה פירות ונתונה בתוך המשקין


ראו משנה ג, ב. וראו גם לעיל א, ד.
סדין ששטחו - הניח סדין ובו חיטים על גבי החומר של היוצר, כדי לבלוע מהנוזלים נשבו. אם היו נוזלים ממש – בכי יותן, ואם רק נתלחלחו מהסדין – לא.
המרבץ את ביתו – ראו משנה ג, ד-ה. מוחלפת שיטת ר' שמעון.
אם קם מוקדם בבקר להתחיל דיש, והטל עדיין על החיטים, אם התכוון לנצל את הטל – זה לרצונו ולכן בכי יותן, וראו שם.



כל ששאבו - הרי זה ב"כי יותן".
א"ר יוסי: בד"א? בשל חרס, אבל בשאר כל הכלים אינן שואבין.
וכלי אבן הרכין הרי הוא ככלי חרש
סדין ששטחו על גבי סילון של יוצר להטן בו את חטיו וטננו
אם מחמת המים ב"כי יותן". אם מחמת הסדין - אינו ב"כי יותן"
המרבץ את ביתו במים טמאין ונתן בו שבלין וטננו
אם יש עליהן משקה טופח - ה"ז ב"כי יותן", ואם לאו - אינו ב"כי יותן"
ר"ש אומר: אע"פ שיש עליו משקה טופח - אינו ב"כי יותן"
מודים חכמים לר"ש במרבץ את גרנו, שאינו ב"כי יותן"
ובמשכים להביא פסולות
אם בשביל שהטל עליהן - ה"ז ב"כי יותן", ואם בשביל שילך למלאכתו - אינו ב"כי יותן".

(ב)
בהמה שירדה מאליה, משקים העולין בפיה ובמעיה – ב"כי יותן"


ראו משנה ג, ז-ח.
לעניין החבית ראו משנה ד, א. נראה שט"ס לפנינו, וראו לקמן הלכה ה.
מי חטאת – ראו לעיל א, ד.
העריבה והדלף – ראו משנה ד, ה. הברייתא מוסיפה את מחלוקת ר' מאיר ור' יוסי.
הנוגע בנבלה וכו' – השוו תוספתא תענית א, ח. שם מדובר שממשיך להחזיק את הטומאה גם בצאתו מהמקוה. וראו גם משנה ד, ו.
פירות באמת המים – ראו משנה ד, ז. שם נטהרות גם הידים.



בידה וברגלה - אינן ב"כי יותן"
ר' יהודה אומר: המים העולין ברגלי האדם - לעולם טמאין
ר"ש בן אלעזר אומר: מים העולין ברגלי בהמה טמאה - לעולם טמאין.
הממלא בחבית - המים העולין באחריה, ובחבל המכונן על צוארה, ובחבל של צורכה - אינן ב"כי יותן"
מי חטאת - אינו חושש שמא לא נתמלא בכלי.
עריבה שירד דלף לתוכה - הניתזין והצפין ב"כי יותן"
נטלן לשופכן - ב"ש אומרים: ב"כי יותן", וב"ה אומרים: אינן ב"כי יותן"
בד"א? – בטהורה; אבל בטמאה - הכל מודין שהוא ב"כי יותן", דברי ר"מ
ר' יוסי אומר: אחת טמאה ואחת טהורה
ב"ש אומרים: הרי הן ב"כי יותן", וב"ה אומרים: אינן ב"כי יותן".
הנוגע בנבלה בתוך המקוה – טמא, וטהור בעלייתו
הנוגע במשכב ומושב בתוך המקוה – טמא, וטהור בעלייתו.
זב שדרס על גבי משכב ומושב בתוך המקוה – טמא, וטהור בעלייתו
פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלן - ידיו טמאות והפירות טהורין
ואם חישב שיודחו ידיו - ידיו טהורות והפירות ב"כי יותן".

(ג)

הממלא בקילון, פירש ר"ע: אם נגבו מיד - טהורין, ואם לא נגבו, אפי' עד ל' יום - טמאין

סתמן - ג' ימים.

עצים שבלעו משקין טמאין, וירדו להן גשמים, ורבו - טמאין
אבא יוסי בן דסאי ור' יוסי בן המשולם אומרים: רבו טהורין – יסיקם, אפי' בידים טמאות
הוציאן שירדו עליהן גשמים, ורבו טהורין אף על פי שרבו טהורים - לא יסיקן אלא בידים טהורות.
ר"ש אומר: אם היו לחין והסיקן, ורבו עליהן משקין היוצאין מהן על כוס שבלעו - טהורין
מק"ו: ומה אם מי גשמים, שהן עלולין לקבל טומאה, הרי הן מטהרין ברוב.
מי פירות, שאינן עלולין לקבל טומאה, אינו דין שיטהרו ברוב?
אמרו לו: לא! אם אמרת בגשמים, שמטהרין את הטמאין
תאמר במי פירות, שאין מטהרין את הטמאין?

(ד)
הטובל בים או בנהר, אע"פ שהפליג יותר ממיל - ה"ז ב"כי יותן".

עבר בנהר אחר, דחאו חבירו, או שירדו עליו גשמים ורבו - טיהרו שניים את הראשונים.
התרנגולה והמדוכה שהיו בהם מים טמאין, והטבילן
ראשונים טהרו מלטמא, והשניים הוכשרו לקבל טומאה.
העושה צפור במים הניתזין ואת שבה - אינן ב"כי יותן", דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: זה וזה ב"כי יותן"
ר' יוסי אומר: הניתזין אינן ב"כי יותן", ואת שבו - ה"ז ב"כי יותן".
והעושה אמה בפירות - אינן ב"כי יותן".

(ה)
המודד את הבור, בין לעומקו בין לרחבו - אינו ב"כי יותן"


ראו משנה ה, ד. לעניין החבית ראו משנה ד, א. וראו לעיל הלכה ב, כנראה ט"ס שם.



אמר לו ר"ט: מה לי כשמדדו לעומקו, מה לי כשמדדו לרחבו?
א"ל: כשמדדו לעומקו רוצה למשקה שברושם טהור
א"ל: אי אתה מודה, שהממלא בחבית והמים העולין בה אחריה
בחבל שהוא מכונן על צוארה, ובחבל של צורכה, שהן ב"כי יותן"
שאין המים נופלין לתוכה עד שיגעו לאחוריה?
אף כאן, א"א למשקה שברושם - עד שיהיה למטה מן הרושם
חזר ר' טרפון להיות שונה כדברי ר"ע.

(ו)
שלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים - הרי זה ב"כי יותן"

ידיו ורגליו - אינן ב"כי יותן".
שלשל את המטלית להעלות בה דלי או קיתון, וכלכלה סל לדגירה להושיב עליה תרנגולת - אינן ב"כי יותן"
ואם ניער וגילה רצונו שיתנקה הסל מהזבל הישן} - הרי זה ב"כי יותן"
הוציא מסמר לגשמים, לכבותו - אינן ב"כי יותן"
ואם בשביל לצרפו - הרי זה ב"כי יותן"
המניח את האוד בגשמים לכבותו - אינו ב"כי יותן"
ואם בשביל פחם - הרי זה ב"כי יותן".