ביאור:תוספתא/מועד קטן/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מועד קטן פרק ראשון

עבודות חקלאיות בחול המועד

(א)
מעין היוצא בתחלה - משקין ממנו שדה בית הבעל, קל וחומר שדה שלחין דברי רבי מאיר

ראו משנה א, א.
איסור הקילון הוא לדברי הכל.
בריכה שאינה אטומה ומימיה מטפטפים לשדה השלחין אינה כמעיין, ומותר להשקות ממנה.
אבל אין לשאוב מים ממקום נמוך לגבוה.

וחכמים אומרים: אין משקין ממנו, אלא שדה בית השלחין שחרבה הזקוקה למים
רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין משקין ממנו
ואין ממלאין ומשקין בקילון ואפילו מן הבריכה שנתמלאת בקילון
אבל בריכה שניטפה משדה בית השלחין משקין הימנה
רבי שמעון בן מנסיא אומר שתי בריכות זו על גבי זו לא יזלף מן התחתונה לעליונה ומשקה
אבל משקה הוא מן העליונה לתחתונה
רשב"א אומר ערוגה שמקצתה נמוך ומקצתה גבוהה לא יזלף מן הנמוך שבה על הגבוה שבה וישקה
אבל מזלף הוא מן הגבוה שבה על הנמוך שבה ומשקה
מרביצין מעט מים להפחית את האבק שדה בית השלחין במועד.

(ב)
אלו הן עוגיות? אלו הן בדידין שבעיקרי אילנות.

שתי דוגמאות לדבר האבד: מותר לחתוך ולהשמיט את הגפנים שבהדליה ומותר למכור או להחליף את זמן השימוש במים עם גוי.

מוותרין ומשמטין בקנים מותר לחתוך או להשמיט את חלק הגפן שמעל קני ההדליה
דבר האבד עושין אותו במועד דבר שאינו אבד אין עושין אותו במועד
מוכר אדם עונתו של מים לנכרי ומחליף עמו משבת למוצ"ש ואינו חושש.

(ג)
אין חופרין בורות שיחין ומערות במועד. אבל מחנכין ומתקנין אותן

ראו משנה א, ב.
רבי מתיחס למשנה א, ד.
רשב"א חולק עליו, שהרי גם בשדה לבן הסמוכה למטע יש סכנה בהתרבות החולדים.

אמר רבי נראין דברי רבי יהודה במועד ודברי חכמים בשביעית
כיצד [היה ר' יהודה אומר "בשדה לבן] שלא כדרכו"?
תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומרדד אדמה תחתיו
[אמר] רשב"א [וכי באיזו שדה לבן היה ר' יהודה אומר: שצד שלא כדרכו
בשדה סמוכה לשדה בית השלחין, ולא בשדה הסמוכה לשדה בית האילן?
מחריבין חורי נמלים במועד
כיצד מחריבין חורי נמלים? רשב"ג אומר נוטל אדם] עפר מחורו של זה ונותן לחורו של זה
והן [מחנקין] זה את זה
מרביצין מים על גבי פשתן מפני [העקרב] לגרש אותו
ונחיל של דבורים [שברח - מחזירין אותו] למקומו.

עבודות אחרות ופעולות משפטיות במועד

(ד)

מי שהיה כותלו [גוהה] נוטה לרשות הרבים

סותרו ובונה אותו מפני סכנת נפשות

אין גודרים פעם שניה במועד, קנס על שלא גדרו כהלכה בפעם הראשונה.
ירושלים נפרצה כמה פעמים.

חומת העיר שנפרצה גודרין אותה
גדרוה ונפרצה אין גודרין אותה
אם היתה סמוכה לספר סותרה ובונה כדרכו.

(ה)
רואין את הנגעים להקל [אבל לא] להחמיר [דברי רבי מאיר]

ראו משנה א, ה-ז.
רבי פוסק כר' מאיר, שהרי במוחלט שניהם מסכימים שרואים.

רבי יוסי אומר [אם נזקקין לו להקל נזקקין לו להחמיר]
אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוסגר ודברי ר' יוסי במוחלט
איזה הוא חינוך הקברות? - [מרחיב בה ומאריך] בה
איזו היא נברכת? - זו היא בקיע
מודה ר' [יוסי] בסיד שיכול [לגמרו שסדין אותו] במועד.

(ו)

אין מקדשין נשים במועד. רבי יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר
ממאנין ומגרשין וחולצין ומייבמין במועד.

(ז)

מלקט אדם עצים ועשבים בין מתוך שלו בין מתוך של חבירו ובלבד שלא יעשה אומן

וטוחנין במועד

לעניין ההבחנה בין מחובר לקרקע לבין תלוש הברייתא חולקת על הלכה ב לעיל ועל המשנה.

דבר האבד עושין אותו במועד; דבר שאין אבד אין עושין אותה במועד
בד"א? בתלוש. אבל במחובר אף דבר האבד אין עושין אותו במועד
אין לו מה יאכל קוצר [מעמר ודש], ובלבד שלא ידוש בפרות.

(ח)

לוקחים מן העובדי כוכבים שדות בתים וכרמים בהמה [עבדים] ושפחות

מפני שהוא כמציל מידם.

הרחבה של דבר האבד, דומה להיתר לקדש נשים במועד.
בהזדמנות זו דנים על ההיתר לצאת לחו"ל בכלל.

וכותב ומעלה בערכאין, ואם היה כהן מטמא להם
[ולא עוד, אלא] לדון עליהם בחוצה לארץ
וכשם שמטמא בחוצה לארץ - כך מטמא בבית הקברות
ומטמא [לתלמוד תורה ומטמא לישא] אשה אם יש סיכוי שישכנע אותה לעלות לארץ.
רבי יהודה אומר: אם יש שם בא"י ממי [שילמוד] הרי זה לא יטמא, ואם לאו - הרי זה מטמא
רבי יוסי אומר [אע"פ שיש שם ממי שילמוד] הרי זה מטמא
שאין מכל אדם זוכה ללמוד, אלא ממי שזוכה לו.