ביאור:תוספתא/כתובות/י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת כתובות פרק עשירי
[עריכה]עדיפויות בחלוקת הנכסים
[עריכה]מי שהיה נשוי ב' נשים ומת - הראשונה קודמת, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה
ראשונה קודמת לשניה ויורשיה, ושניה ויורשיה קודמין לכתובה שניה של ראשונה
בד"א? בכתובה. אבל במזונות - שתיהן שוות. האשה והבנות - שתיהן שוות.
נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא, והיה שם יתר דינר
אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ושאר - חולקין
ואם אין שם יתר דינר - שניה ויורשיה נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה.
כתב לזון את בת אשתו ואת בן אשתו - הרי הן כב"ח, וקודמין לכל
ראו משנה יב, א. הקטנים והקטנות לא חייבים לעשות מלאכה, ואפילו אם כתבו שובר שקבלו את מזונותיהם – אין מתחשבים בשובר. |
לא יאמר להן צאו ועשו מלאכה, ואני אזון אתכם - אלא יושבין ומעלה להן מזונות
כתב לזון את בת אשתו, ושברה לו - לא כל הימנו
שזכין לקטן ואין חבין לו.
האשה שאמרה "מת בעלי" או ניזונת או נוטלת כתובתה
האלמנה יכולה לבחור בין הכתובה והמזונות (משנה יא, א.) גרושה לא. הברייתא מצדיקה את ההבדל ביניהן בכך שאם יבוא הבעל ויערער האלמנה תתגלה כשקרנית, ואילו הגרושה עדיין יכולה לטעון שגרש אותה. |
"גרשני בעלי" ניזונת עד כדי כתובתה
מה בין מיתה לגירושין? במיתה אין יכולה להכחיש,
ובגירושין יכולה להכחיש, ושתאמר לו "גירשתני".
ג' שהטילו לכיס ונגנבו מהן - מביאין השאר לאמצע וחולקים
ראו משנה י, ד. אם הרויחו – מחלקים באופן יחסי; אם הפסידו מחלקים בשווה. |
שנים שהטילו לכיס, זה ק' וזה ר', ועשו פרקמטיא - שכרן לאמצע
לקח זה בשלו ולקח זה בשלו, ונתערבו - זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו
יצאו עליהן ג' שטרות כאחד - הראשון נשבע לשני, והשני נשבע לשלישי
רצה שני שלא להשביע את הראשון - שלישי יכול למחות בידו
לוה מאחד, ומכר שדהו לב', וכתב בעל החוב לשני דין ודברים אין לי עמך
אין בעל חוב יכול לגבות, מפני שהניח לו מקום לגבות ממנו.
גר שמת, ובזבזו ישראל את נכסיו, ויצתה עליו כתובת אשה ובע"ח
גובין מן האחרון שבהן; אין להן - גובין משלפניו; אין להן - גובין משלפני פניו.