ביאור:תוספתא/חולין/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק ז

גיד הנשה

(א)
גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בַּכִּלְאַיִם וּבַכּוֹי,

ר' יהודה קושר את פרטי איסור גיד הנשה למאבק של יעקב. רק אחת הירכיים של יעקב נקעה.
להלכות א-ב, ראו משנה ז, א.

נוֹהֵג בִּשְׁתֵּי יְרֵכוֹת: בְּיָרֵךְ שֶׁלַּיָּמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁלַּשְּׂמֹאל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין נוֹהֵג אֶלָּא בְאַחַת, וְהַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁהִיא שֶׁלַּיָּמִין.
זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּף יָרֵךְ - גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בּוֹ.
כָּל שֶׁאֵין לוֹ כַּף יָרֵךְ - אֵין גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בּוֹ.

(ב)

נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, בעובר שנמצא חי וְחֶלְבּוֹ של גיד הנשה אָסוּר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר,
וְדָמוֹ כְדַם אֵבָרִין, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו.
וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.

(ג)

הַשּׁוֹלֵחַ יָרֵךְ מְחֻתֶּכֶת לַחֲבֵרוֹ - צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה גִּיד הַנָּשֶׁה;

שְׁלֵמָה - אֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה גִּיד הַנָּשֶׁה.

אם קנה ירך שלמה האחריות להפרשת הגיד עליו. וראו לעיל הלכה ב, שהטבחים נאמנים.

הַלּוֹקֵחַ יָרֵךְ מְחֻתֶּכֶת מִן הַטַּבָּח - אֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה גִּיד הַנָּשֶׁה;
שְׁלֵמָה - צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה גִּיד הַנָּשֶׁה.
הַמּוֹכֵר יָרֵךְ מְחֻתֶּכֶת לְגוֹי - אֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ גִּיד הַנָּשֶׁה,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנָּה לוֹ בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל - מִפְּנֵי שֶׁחוֹזֵר וְלוֹקְחָהּ הֵימֶנּוּ.
וּמִשּׁוּם שְׁנֵי דְּבָרִים אָמְרוּ: אֵין מוֹכְרִין בָּשָׂר שֶׁלַּנְּבֵלָה וְשֶׁלַּטְּרֵפָה לְגוֹי.

מִפְּנֵי שֶׁחוֹזֵר וּמוֹכְרָן לְיִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת אָדָם דָּבָר בְּטָעוּת.

אם הודיע לגוי שזה בשר נבילה וטריפה חל רק הטעם הראשון.
וראו דברים יד כא. ההיתר בתורה שבכתב בוטל.
למרות שאין למכור לגוי בשר נבילות וטריפות, חוששים שמא יגיע לידיו בשר כזה וימכור אותו ליהודי, ויכשיל אותו באכילת נבילות וטריפות או בגזל, שהגוי גזל את השוחט.

וּמִשּׁוּם שְׁנֵי דְּבָרִים אָמְרוּ: לֹא יֹאמַר אָדָם יִשְׂרָאֵל לְגוֹי "קַח לִי בָּשָׂר!"
מִשּׁוּם נְבֵלוֹת וּמִשּׁוּם טְרֵפוֹת. דָּבָר אַחֵר: מִשּׁוּם אֳנָסִין. חושדים בגוי שהוא גזלן

(ד)

גִּיד הַנָּשֶׁה - מְחַטֵּט אַחֲרָיו כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא וְנוֹטְלוֹ.

הַשּׁוּמָן שֶׁלּוֹ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

ראו לעיל הלכה ב: חלבו אסור, אבל השומן מותר.
למרות שנאמר במשנה ז, ב, שמקומו ניכר ומוכר – נראה שלא היתה הסכמה מהו בדיוק הגיד האסור: הן בשאלה האם יש איסור ברגל שמאל (לעיל הלכה א), הן בשאלה האם החיצוני או הפנימי הוא גיד הנשה.
וראו במשנה שם, שר' יהודה מסתפק בנטילה סמלית של הגיד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹטְלוֹ מִן הַשֹּׁפִי שֶׁלַּיָּרֵךְ.
שְׁנֵי גִּידִים: מִן הַחִיצוֹן סָמוּךְ אֶל הַבָּשָׂר - אָסוּר, וְחַיָּבִין עָלָיו.
הַפְּנִימִי סָמוּךְ לָעֶצֶם - אָסוּר, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו.

(ה)

הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת - הֲרֵי זֶה חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, עַד שֶׁאָכַל מִשְּׁנֵיהֶם. מהחיצון ומהפנימי.
אֲכָלוֹ כולו וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת - הֲרֵי זֶה חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, עַד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַזַּיִת.
אָכַל שְׁנֵי גִּידִים מִשְּׁתֵּי יְרֵכוֹת מִשְּׁתֵּי בְּהֵמוֹת - סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.

(ו)

יָרֵךְ שֶׁבִּשְּׁלָהּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁלָּהּ, אִם בִּשְּׁלָהּ בְּנוֹתֵן טַעַם - הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ? - כְּבָשָׂר בַּלֶּפֶת.

ראו משנה ז, ד-ה.

נִתְבַּשְּׁלָה עִם הַגִּידִים - הֲרֵי זֶה בְנוֹתֵן טַעַם.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אֵין בַּגִּידִין בְּנוֹתֵן טַעַם.

(ז)

חֲתִכָּה אֲסוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּחֲתִכּוֹת, אֲפִלּוּ הֵן אֶלֶף - כֻּלָּן אֲסוּרוֹת.
הָרֹטֶב - בְּנוֹתֵן טַעַם. נִמְחָה - הֲרֵי זֶה בְּנוֹתֵן טַעַם.

(ח)
נוֹהֵג בַּטְּהוֹרָה בבהמה טהורה וְאֵין נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה.

ראו משנה ז, ו. ככאן מובא מדרש התומך בדעת חכמים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בַּטְּמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּרוֹ קוֹדֵם לְמַתַּן תּוֹרָה.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: אֵינוֹ אוֹמֵר
'עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְּנֵי יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה',
אֶלָּא "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - אֵלּוּ שֶׁעוֹמְדִין לִפְנֵי הַר סִינַי.
אֶלָּא לָמָּה כּוֹתְבוֹ שָׁם? - לְהוֹדִיעַ לַמָּה נֶאֱסַר.

אבר מן החי

(ט)

אֵבֶר מִן הַחַי נוֹהֵג בִּבְהֵמָה טְמֵאָה כִטְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּרוֹ נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ כְּיִשְׂרָאֵל.

וְחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וּמִשּׁוּם בְּהֵמָה טְמֵאָה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

כאן גם ת"ק מסכים שהאיסור חל גם על בהמה טמאה, אבל מבטל את איסור הבהמה ומשאיר רק את איסור אבר מן החי.

רַבִּי אֶלְעָזָר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי בִּלְבַד,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יב כג) "לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר",
אֶת שֶׁאִסּוּרוֹ מִשּׁוּם 'בַּל תֹּאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר' - חַיָּבִין עָלָיו;
יָצְתָה בְּהֵמָה טְמֵאָה - שֶׁכֻּלָּהּ אֲסוּרָה.

(י)
הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי עוֹבֵר בְּ'לֹא תַּעֲשֶׂה'.

בדרך כלל האוכל אבר מן החי עובר גם על איסורים נוספים.
אם אכל אבר שלם האבר נחשב כנבילה בנוסף להיותו אבר מן החי, וראו עדיות ו, ג.

חֵלֶב מִן הַחַי - חַיָּבִין עָלָיו מִשֵּׁם שְׁנֵי לָאוִין: מִשּׁוּם חֵלֶב, וּמִשּׁוּם חַי
דָּם מִן הַחַי - חַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי לָאוִין: מִשֵּׁם דָּם, וּמִשֵּׁם חַי.
אֵבֶר שלם מִן הַחַי - חַיָּב מִשּׁוּם נְבֵלָה, וּמִשּׁוּם אֵבֶר.
חֵלֶב מִן הַנְּבֵלָה - חַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי לָאוִין: מִשּׁוּם חֵלֶב, וּמִשּׁוּם נְבֵלָה.

אכילת המוקדשים

(יא)
דָּם מִן הַמֻּקְדָּשִׁין - חַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי לָאוִין:

לדעת חכמים דם המוקדשים מותר משום דם, שהרי שופכים אותו על המזבח.

מִשּׁוּם דָּם, וּמִשּׁוּם מֻקְדָּשִׁין. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם לָאו אֶחָד בִּלְבַד.

(יב)

אַלְיָה מִן הַמֻּקְדָּשִׁין - חַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי לָאוִין: מִשֵּׁם אַלְיָה וּמִשּׁוּם מֻקְדָּשִׁין.
חֵלֶב מִן הַמֻּקְדָּשִׁין - חַיָּב מִשֵּׁם שְׁנֵי לָאוִין: מִשֵּׁם חֵלֶב, וּמִשֵּׁם מֻקְדָּשִׁין.
רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב שְׁלֹשָׁה: מִשּׁוּם חֵלֶב, וּמִשֵּׁם מֻקְדָּשִׁין, וּמִשֵּׁם חֵלֶב שֶׁלַּמֻּקְדָּשִׁין. שאמור להיות מוקרב.