ביאור:נדרים מא ב - מעומד

עמוד קודם – תלמוד בבלי – מסכת נדרים – עמוד הבא

גמרא

כחיזרא לדיקלי חד לתלתין יומין, וכי תירייקי לגופא. רב נחמן בר יצחק אמר: לא היא ולא תירייקה.

אמר רבה בר יונתן אמר רב יחיאל: ערסן יפה לחולה לרפואתו. מאי ערסן? אמר ר' יונתן: חושלא דשערי עתיקתא דריש נפיא. אמר אביי: בעיין בישולא כעין בישרא דתורא. רב יוסף אמר: סמידי דשערי עתיקתא דריש נפיא. אמר אביי: בעיין בישולא כבשרא דתורא.

אמר ר' יוחנן: בורדם אין מבקרים ואין מזכירין שמו. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: מפני שהוא כמעיין הנובע. ואמר ר' אלעזר: למה נקרא שמו בורדם? שהוא כמעיין הנובע:

ומרפאהו רפואת הנפש כו':

היכי קתני? אילימא דרפואת נפש – בחנם, רפואת ממון – בשכר, ליתני הכי: מרפאהו בחנם אבל לא בשכר? אלא רפואת נפש – גופו, רפואת ממון – בהמתו. אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: אבל אומר לו סם פלוני יפה לה, סם פלוני רע לה:

מתני'

ורוחץ עמו באמבטי גדולה, אבל לא בקטנה. וישן עמו במטה. ר' יהודה אומר: בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו. ומיסב עמו על המטה, ואוכל עמו על השולחן, אבל לא מן התמחוי. אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר:

גמ'

תניא: לא ירחץ עמו באמבטי, ולא ישן עמו במטה, בין גדולה בין קטנה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: גדולה בימות הגשמים וקטנה בימות החמה, מותר. רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו בקטנה. אבל מיסב עמו על המטה, ואוכל עמו על השולחן, אבל לא מן התמחוי, אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר. אמר ר' יוסי בר חנינא: מן התמחוי החוזר לבעה"ב:

מתני'

לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים, ולא יעשה עמו באומן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עושה והוא ברחוק ממנו:

גמ'

בקרוב לא פליגי דאסיר, כי פליגי ברחוק. ר' מאיר סבר, גזרינן רחוק משום קרוב, דקא מרפי לה לארעא קמיה, ורבנן סברי לא גזרינן:

רש"י

כי חיזרא לדיקלא - כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו כך מגינה על גופו של אדם:

תורייקי - תירייק"א בלע"ז:

חושלא דשערי - שעורים ישנים קלופים:

דריש נפה - שמדובקין בנפה ובכברה כשמרקדין בהן:

בורדס - בסמ"ך שילשול גדול שיוצא כל שעה כמעיין הנובע שאין לו שוליים ויצאו ממנו כל המים ואית דאמרי בורדם במ"ם כמו בור שנובע דם ואית דאמרי מכה שקורין בו"ן מלנ"ט שיוצא נמי הימנו דם:

מפני שהוא במעיין הנובע - שקופץ מזה לזה ויש בו סכנה להזכירו:

[היכי קתני] - מתני' ומרפאו רפואת נפש:

בחנט - כלומר שאין לו הנאה אלא שמחזיק לו טובה בנפשו:

רפואת נפש [גופו] - שאם חלה המדיר מותר למודר לרפאותו כדאמרינן לעיל דלא אדריה מן חיותיה:

רפואת ממון בהמתו - שאם חלתה בהמתו אסור לרפאותה משום דקמהני ליה:

אבל אומר לו כו' - דאמירה ולא כלום היא:

מתני' ורוחץ עמו - המודר עם המדיר:

אבל לא בקטנה - משום דקא מפשי מיא מיניה ומפיש נמי הבלא:

אבל לא מן התמחוי - ביחד מפני שמרבה בעל הבית בשבילו:

אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר לבעל הבית - כדמפרש בגמרא שדרכן לאכול מעט ומחזירו לבעל הבית שיש להן מאכילין הרבה וכיון דאין אוכל אלא מעט ומחזיר המותר לא מיתהני מיניה כלום אפי' אם אוכל חבירו פחות הימנו לא מיתהני דהא אינו אוכל אלא מעט והמותר מחזיר. ע"א לא יאכל עמו מן התמחוי דדרך בני הסעודה לאחר שאכלו כפי שובען מצניעין המותר ונושאים עמם לבתיהן דהתם לא יאכל עמו דשמא אחד מהן אוכל פחות מחבירו ולכשיביאו מותרן לבתיהן חולקין בשוה ונמצא זה משתכר במה שאכל חבירו פחות ממנו אבל אם דרך בני הסעודה לאחר שאכלו מחזירין מותרן לבעל הבית ושוב אין מוסיפין בקערות מותר לאכול עמו:

מתני' לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים - כלי גדול שנותן בו בעל הבית ירקות שאוכלין בו הפועלים יחד ומשום טעם דתמחוי:

ולא יעשה עמו באומן - שלא יעמוד עמו במענה אחת מפרש בגמ':

גמ' דקא מרפי לה לארעא קמיה - ונוח לו לחרוש אחריו:

בקרוב כ"ע לא פליגי דיאסור - לעדור דקא מרפיא כו':

ר"ן

רפואת נפש בחנם. ונפש דקתני פירושו רצון כדאשכחן אם יש את נפשכם (בראשית כג) כלומר שמרפאהו ברצון לבו ולא בשכר ומתוקמא מתני' בשנכסי חולה אסורין על הרופא:

אלא רפואת נפש גופו. ומתוקמא בשנכסי רופא אסורים על החולה ומשום הכי לא ירפא בהמתו וכשיש שם רופא אחר דאי לא שרי לרפאותה דהא תנן מחזיר לו אבידתו ואין לך השבה גדולה מזו אלא ודאי כשיש רופא אחר עסקינן ואפילו הכי מרפאהו רפואת נפש דהיינו גופו לפי שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות והכי איתא בירושלמי:

אבל אומר לו סם פלוני יפה לה סם פלוני רע לה. דכיון דאיהו לא יהיב ההוא סם עליה שרי דהנאה ממילא אתיא ומינה דברפואת גופו אפילו לשום הסם בידיו שרי ומיהו דוקא שיהא משל מודר אבל משל מדיר לא דאפילו היכא דאין לו למודר ממה שיתרפא דמצוה קא עביד אפי' הכי כיון דיהיב ליה מדיליה מיד ליד אסור כי ההיא דמודר הנאה מחבירו דבעי שיניח על גבי הסלע אבל לא שיתן מידו לידו ממש וכמו שכתבתי למעלה (דף לט:) ומיהו היכא דחולה אסר על עצמו נכסיו של רופא אפשר דאפילו הסם של רופא שרי דמן חיותיה לא אדריה:

מתני' ורוחץ עמו באמבטי גדולה. שכיון שהיא גדולה אין המים עולין על זה בשביל חבירו אבל לא באמבטי קטנה שמתוך שהיא קטנה כשרוחץ עמו מעלה המים עליו ומהנהו:

רבי יהודה אומר בימות החמה. מילתא דתנא קמא מפרש ואזיל דכי קאמר וישן עמו במטה דוקא בימות החמה שאינו נהנה בחימומו אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מחממו ומהנהו כדכתיב (קהלת ד) אם ישכבו שנים וחם להם:

ומיסב עמו על המטה. אפי' בימות הגשמים דכי האי גוונא ליכא חימום:

ואוכל עמו על השולחן. ולא גזרינן דילמא אכיל ממנתיה דחבריה:

אבל לא מן התמחוי. אם נותנים לשניהם קערה ביחד שאם האחד אוכל מעט והשני הרבה נמצא מהנהו משל חבירו:

אבל אוכל עמו מן התמחוי החוזר. שחוזר לבעל הבית שהתמחוי גדול כל כך שאין יכולין לאכול כל מה שבתוכו ומותרה חוזר לבעל הבית ובכי האי גוונא לא מתהני חד מחבריה:

לא יאכל עמו מן האבוס של פועלים. קערה גדולה שנותנין לפני הפועלים שמתוך שהם עמלים אוכלין הרבה ואובסין אותן כבהמות ומש"ה נקרא אבוס ואם אחד מהם אוכל מעט נמצא מהנה את חבירו ולפי שאין הפועלין מחזירין מן האבוס שלהם לבעל הבית לא תנא שריותא באבוס החוזר:

באומן. שורת הכרם ומש"ה לא יעשה עמו שכשהוא חופר לפניו את הקרקע מהנהו דקא מרפי לה לארעא ואפילו רחוק ממנו אסר ר"מ דגזר רחוק משום קרוב כדאיתא בגמרא:

וחכ"א עושה הוא רחוק ממנו. דלא גזרי רחוק אטו קרוב:

גמ' תניא לא ירחץ עמו באמבטי ולא ישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה. אתרוייהו קאי דגזר רבי מאיר באמבטי גדולה אף על גב דלא אהני ליה אטו קטנה דמהני ליה וגזר נמי במטה בין גדולה בין קטנה ואפילו בימות החמה אטו קטנה בימות הגשמים דמהני ליה ור' יהודה פליג בתרוייהו דגדולה אפילו בימות הגשמים שרי דלא גזרינן אטו קטנה וקטנה נמי נהי דבימות הגשמים אסור בימות החמה שרי דלא גזרינן ימות החמה אטו ימות הגשמים ומהא משמע דרבי יהודה דאמר במתניתין בימות החמה אבל לא בימות הגשמים פירושי קא מפרש מאי דקתני ברישא וישן עמו במטה וכולה מתני' כר' יהודה אתיא דאי לא תימא הכי הא דקתני סתמא וישן עמו במטה מני לא ר"מ ולא ר' יהודה אלא ודאי כדאמרינן:

אבל לא מן התמחוי. שאוכלין בקערה אחת וחוששין שמא ימשוך ידו מלאכול לכבוד חבירו ונמצא מהנהו:

החוזר לבעל הבית. שיש בו כל כך שמותרו חוזר לבעל הבית:

בקרוב כ"ע לא פליגי דאסור. דמהני ליה לחבריה דמרפי ארעא קמיה כשחופר סמוך לו ואין הלה צריך לחפור בכח גדול:

כי פליגי ברחוק. דכיון שהוא רחוק ממנו לא מרפי ליה לארעא:

תוספות

כי חיזרא לדקלא. שחריות שסביב לדקל מגין עליו כדקל בלע"ז טורק"א:

דריש נפיא. סולת של שעורים:

ואין מזכירין שמו. לפי שמתבייש החולה כשמזכיר: בור דם בור נובע דם מתחתונים:

אילימא רפואת נפש בחנם. מיירי בנכסי חולה אסורין על הרופא לכך שכר אסור:

אלא רפואת נפש גופו. ומיירי בשנכסי רופא אסורים על החולה ורפואת גופו מותרת בנוטלין עליו שכר ומצוה קעביד:

רפואת ממון בהמתו. דלא מצוה קעביד הא קמהני ליה אף כי אין נוטלין עליהן שכר ולא הוה כמו מחזיר אבידתו דמצוה להשיב לו אבידתו אבל אינו מצוה לרפא לו בהמתו:

אבל אומר לו סם פלוני יפה לה. דדיבור שרי לאחווי ולהנאותו מדיבורו וי"א רפואת נפש גופו דמיירי שנכסי חולה אסורין על הרופא ושרי לכנוס בביתו דמן חיותו לא אדריה אבל לא רפואת בהמתו דמתהני מדריסת הרגל ואפי' גבי צורך בהמתו אדריה כדאמרי' לעיל אבל אומר לו לא בבית אלא בשוק ולפי' ראשון ניחא טפי דלפי' זה אמאי נקט אומר אפי' לרפואת בהמתו בידוע שלא בביתו שרי ותו דמצי לפלוגי בין גופו לרפואת בנו:

תניא לא ירחץ בין בגדולה בין בקטנה. קאי אאמבטי:

גדולה. אם בימות הגשמים וכ"ש בימות החמה וקטנה בימות החמה אבל לא בימות הגשמים:

מזיע בקטנה. שמאחר שאינו אלא מזיע לא מיתהני מיניה:

מן התמחוי החוזר לבעל הבית. פי' במתנה:

בקרוב כ"ע לא פליגי דאסור. דמרפה ליה ארעא קמיה וניחא לחפור בה יותר: