ביאור:מ"ג דברים לד יא
לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:
[עריכה]וטעם לכל האתת. דבק עם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות. או יאמר, שידעו השם פנים אל פנים באותות ובמופתים, שכולם נעשו בשמו הגדול כמו שאמר (לעיל ד לז) ויוציאך בפניו בכחו הגדול: וכבר פירשתי (לעיל יג ב), כי האותות הם הדברים שהזהיר בהם בתחלה כמו למחר יהיה האות הזה (שמות ח יט), ויאמר על כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבוא ויאתה לעתיד, והמופתים הם הדברים שיעשו בשנוי התולדות, כמו המטה אשר נהפך לנחש (שם ז ט): והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים, כאליהו ואלישע שעשו מופתים רבים, אבל ההפלגה למשה רבינו בהם אמרו במדרש, כל הנביאים כולם היו עושים נסים על ידי תפלה, כחמה ליהושע, ובן הצרפית ועצירת גשמים לאליהו, ובן השונמית לאלישע, אבל משה מיד היה עושה. ואין המדרש הזה ברור. והרב אמר במורה הנבוכים (ב לה) כי ההפלגה למשה רבינו הוא מה שאמר "לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו" ו"לעיני כל ישראל", כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו, אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם, כענין שנאמר (מ"ב ח ד) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע: ואיננו נכון בעיני, כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד, וגם היה בגזרה ממנו חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מ"א יז א), ובהמשך ענין שלש השנים נתגלה מאד ובגוים נשמע, וכתיב אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני וגו', וסוף הענין ההוא מגולה ומפורסם לחולקים עליו ולמסכימים עמו במעמד אחד, דכתיב (שם פסוק יט) שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וגו': וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל, וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים, ורבותינו (ב"ר ו יד) יזכירו כן שראו אותם מסוף העולם ועד סופו, והכתוב מפליג בו מאד (יהושע י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש. ובקריעת הירדן ובקריעת ים סוף לא נעשה ליחידים רק לכל ישראל, וכתוב בה עוד (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר הוביש ה' את מי הירדן: אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר, יאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה, ואם עשו מקצת מהם, לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם, כי לא היה כיום סיני לפניו ואחריו. וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום, כי אות המן תמידי ארבעים שנה, ועמוד האש והענן, גם הבאר והשלו על דעת רבותינו (תענית ט.), ולכתם המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים ולא חסרו דבר: ועל דרך האמת, יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו פנים אל פנים, כמו שפירשתי (בפסוק י):
[מובא בפירושו לפסוק י'] ואומרו לכל האותות וגו' נמשך עם מה שלמעלה ידעו ה' פנים אל פנים כל האותות פירוש לצורך האותות וגו', והכוונה שעל כל אות ומופת ששלחו ה' לעשות היה יודעו פנים בפנים: עוד יתבאר על פי מה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (יסודי התורה פ"י ה"א) שהנביא שיקום בישראל אין צריך שיעשה מופתים גדולים כאותם שעשה משה אלא כל שהוא מהמופתים שיעשה וכו', ותמצא שבב' מקומות אמרה התורה חיזוק האמונה במשה, א' על הים דכתיב (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ב' במתן תורה דכתיב (שמות י"ט ט') וגם בך יאמינו לעולם: ועיין מה שפירשתי בפסוק (שם כ' ט"ז) דבר אתה עמנו ונשמעה שפירשתי ונקבלה שכבר הצדיקו נבואתו בהצדקה מורגשת וגלויה להם, ולזה בא דבר ה' ואמר ולא קם נביא עוד בישראל וגו' הטעם כי משה נתן כל האותות מה שאין נביא אחר עושה כזה ואין צריך לומר כולן, ועוד לכל היד החזקה שהוא קריעת ים סוף שבו האמינו, ולכל המורא הגדול שהוא במעמד הר סיני שבו גמרו להאמין לא יקום עוד נביא שיעשה כזה:
לכל האותות והמופתים. על דרך הפשט, עשה אותות ומופתים לעיני החולקים עד שהודו על כרחם, ועשה כן לעיני כל ישראל המאמינים בו, ומזה נתפרסמה נבואת משה בכל העולם יותר משאר הנביאים כלן, שהרי שאר הנביאים לא היתה נבואתם נודעת לכל אבל היתה צריכה לעדים, כענין שכתוב (מלכים ב ח) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע, וכתיב (שם) ויאמר זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, אבל נבואת משה נודעת ומפורסמת לכל העמים לפי שאותותיו ומופתיו היו גלוים ומפוסרמים לעיני החולקים, זהו שאמר לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, ולעיני המאמינים זהו שאמר לעיני כל ישראל: וע"ד המדרש לכל האותות והמופתים אלו עשר מכות שבמצרים, ועל זה אמר לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו:
לכל האתת. וזאת הידיעה בו 'פנים בפנים' הגיעתהו כאשר "שלחו ה' לעשות אותות ומופתים במצרים". כי אמנם המראה שנגלית עליו בסנה לא היתה באופן זה, כאמרו "כי ירא מהביט אל האלהים" (שמות ג, ו), על הפך "ותמונת ה' יביט" (במדבר יב, ח).
וכבר פירשתי (לעיל יג ב), כי האותות הם הדברים שהזהיר בהם בתחלה כמו למחר יהיה האות הזה (שמות ח יט), ויאמר על כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבוא ויאתה לעתיד, והמופתים הם הדברים שיעשו בשנוי התולדות, כמו המטה אשר נהפך לנחש (שם ז ט):
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו עניינו של הפסוק" וכו']