ביאור:מ"ג דברים לד ט
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו[עריכה]
מלא רוח חכמה. היא רוח יי' והעד כי סמך משה את ידיו עליו כי לא ימצא כמותו בישראל שישען עליו:
[מובא בפירושו לפסוק ח'] ויתמו. וכאשר תמו ימי בכי אבל משה שמה, שמעו בני ישראל אל יהושע:
[מובא בפירושו לפסוק ח'] ויבכו בני ישראל. ובאהרן אמר (במדבר כ' כ"ט) כל בית ישראל, רבותינו ז"ל (אבות דר"נ פי"ב) נתנו טעם (...) עוד אפשר שבמיתת משה תיכף ראו דבר חדש ששרתה שכינה על יהושע ולקחו נחמה, משל למי שנאבדה לו מרגליות ומצא אחרת במקומה לו יהיה שאינה דומה אף על פי כן יתנחם בה, ולזה לא בכו כולן, והוא מה שסמך למאמר ויבכו ויהושע בן נון וגו', מה שאין כן במיתת אהרן אבדו מרגליות ולא מצאו במה יתנחמו, והגם שנתמנה אלעזר תחתיו לכהן גדול אף על פי כן לא בוכים על חסרון כהונה גדולה אלא חסרון תועליות שמעצמו שלא היה להם תמורתו:
[מובא בפירושו לפסוק ח'] ויתמו ימי בכי אבל משה, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. כי בימי הבכי אין חכמה ואין עצה.
וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:[עריכה]
ויעשו כאשר צוה יי' את משה. שישמעו אל יהושע:
כאשר צוה ה' את משה. כאמרו "ושאל לו במשפט האורים לפני ה', על פיו יצאו ועל פיו יבואו, הוא וכל בני ישראל אתו, וכל העדה" (במדבר כז, כא).