ביאור:מ"ג דברים כו יב
כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר
[עריכה]כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית. כשתגמור להפריש מעשרות של שנה השלישית קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית שנאמר (דברים יד) מקצה שלש שנים תוציא וגו' נאמר כאן מקץ ונאמר להלן (שם לא) מקץ שבע שנים לענין הקהל מה להלן רגל אף כאן רגל. אי מה להלן חג הסוכות אף כאן חג הסוכות ת"ל כי תכלה לעשר מעשרות של שנה השלישית רגל שהמעשרות כלין בו וזהו פסח שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית וכל מי ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית:
שנת המעשר. שנה שאין נוהג בה אלא מעשר אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה ששנה ראשונה ושניה של שמיטה נוהג בהן מעשר ראשון כמו שנאמר (במדבר יט) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר ומעשר שני שנאמר (לעיל יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך הרי שתי מעשרות ובא ולמדך כאן בשנה השלישית שאין נוהג מאותן שתי מעשרות אלא האחד ואיזה זה מעשר ראשון ותחת מעשר שני יתן מעשר עני שנאמר כאן ונתתה ללוי את אשר לו הרי מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני:
שנת המעשר. מעשר עני:
שנת המעשר. זהו מעשר עני:
[מובא בפירושו לפרק י"ד פסוק כ"ב] וטעם שנה שנה. שיעשר אותו שתי שנים זו אחר זו, כן קבלת רבותינו (ר"ה יב:). ואחר כך (פסוק כח) פירש כי מקצה השלש שנים תוציא מעשר תבואתך של השנה ההיא ותאכילהו לעניים, לומר כי השנה השלישית של מעשר עני הוא. ואמר תוציא וגו' והנחת בשעריך, ללמד על הביעור, ושוב יבאר אותו בפרשת כי תכלה לעשר (להלן כו יב):
[מובא בפירושו לפסוק י"ג] (...) ולא היה מתודה עד שלא ישאר אצלו שום דבר מחקי המתנות הראויות לו לתת לכהנים וללוים ולעניים. ואימתי מתודה, ביום טוב האחרון של פסח של שנה רביעית ושל שביעית, שנאמר כי תכלה לעשר, ברגל שכל המעשרות כלין בו, שהרבה אילנות נלקטין אחר הסכות, נמצאו של שלישית כלין בפסח של שנה רביעית. וכל מי ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית, וזהו שאמרו במסכת אבות ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, ובשביעית מפני מעשר עני שבששית. ובערב יום טוב האחרון היה הביעור ולמחר מתודה במנחה:
לעשר. מהבנין הכבד הנוסף ואין ריע לו:
וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
[עריכה]ללוי לגר ליתום ולאלמנה. לאשר תרצה מהם:
ואכלו בשעריך ושבעו. תן להם כדי שבען (פאה פ"ח. ספרי) מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב חטים וכו':
[מובא בפירושו לפסוק א'] והיה כי תבא. בעבור שכתוב בהניח יי' אמר השם כי יש מצות הן קודם בהניח יי' רק כאשר תבא והם הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקללה על שני ההרים:
[מובא בפירושו לפסוק י"א] ושמחת בכל הטוב. וסמיך ליה כי תכלה לעשר. שבשביל המעשר תשמח בכל הטוב כמו שדרשו (שבת קיט, א) עשר בשביל שתתעשר: