ביאור:מ"ג דברים יח טז
כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר
[עריכה]ככל אשר שאלת וגו'. לא השלים הכתוב בכאן השאלה ששאלו, כי באמרם לא אוסיף לשמוע את קול ה' לא יזכו לנביאים, אבל כאשר אמרו (לעיל ה כד) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו, אז קבלו להאמין בנביאיו ולשמוע ולעשות ככל אשר יצוה השם על ידם. ולכך אמר בכאן נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה', ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי, כי כן שאלת להיות דברי השם עמכם על ידי ושתשמעו אלי, אם כן האמינו גם כן בשאר הנביאים הבאים אחרי, כי כמוני כמוהם. וזה טעם הטיבו אשר דברו, להאמין בנביאי, וכן אעשה להם לדורותם. ויתכן שהיתה שאלתם שם לדורות, וקבלתם שאמרו לשמוע ממשה באמרם "ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו" גם כן לדורות עולם. ויהיה טעם "ואת", כמו ואתה וכל נביא השם כמוך, כאשר פירשתי שם:
ככל אשר שאלת וגו'. אולי שבא לומר שהם גרמו לעצמם שאין כולם נביאים כמו שאמרו ביום הקהל קרב אתה ושמע ופחדו מצער הנסבב מהנבואה לזה גם ה' יתן להם נביא והצריך לדבר אליו יבא ויגידנו, ולטעם זה אמר הכתוב כל האמור בענין:
[מובא בפירושו לפרק ה' פסוק כ"ג] ודע, כי עתה בקשו ממשה שלא ישמעו קול השם הנכבד לא ביום הזה ולא בדור מן הדורות לעולם, דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, ואינם חפצים במעמד כזה, אבל יאמינו בנביאים ויעשו כל רצון השם על פיהם. וכן יאמר להם משה (להלן יח טו טז) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחורב וגו' וכל הפרשה ההיא, אם כן השאלה הזאת לדורות היתה:
לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת:
[עריכה][עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "באיזו שאלה מדובר? מה הקשר" וכו']
[מובא בפירושו לשמות פרק ג' פסוק ב'] וירא והנה הסנה בער באש. דולק, וזה דרך חידת הנבואה, שהיה המלאך בתוך הסנה, והאש בוערת בסנה סביב המלאך, להורות שבהיות צדיקי ישראל, שהם מלאכי ה', בתוך הסנה של עם מצרים, שהיו להם סרבים וסלונים, הסנה יבער באש בצרת עשר מכות, אבל לא יכלו באותן הצרות, כמו שהורה באמרו והסנה איננו אכל. שהיה בלתי כלה באש המלהט בו. כי לא היתה נבואת משה רבנו עליו השלום אז כמו שהיתה אחר כך, כמו שהעיד באמרו "כי ירא מהביט אל האלהים" (פסוק ו), על הפך "ותמנת ה' יביט" (במדבר יב, ח). אבל מיום מתן תורה ואילך, שנגלה אז לכל ישראל פנים בפנים, והם לא סבלו זה, כאמרם "לא אסף עוד לשמע את קול ה' אלהי" (דברים יח, טז), והוא לבדו נשאר באותה מדרגה, כמו שאמר "שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי" (דברים ה, כז כח). וכאמרו "ויעמד העם מרחק ומשה נגש" (להלן כ, יח), היתה נבואת משה רבנו "פנים אל פנים" (שם לג, יא), "ומראה ולא בחידת" (במדבר יב, ח).