ביאור:מ"ג דברים יח ח
חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ[עריכה]
חלק כחלק יאכלו. מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות
חלק כחלק יאכלו. ע"ד הפשט יאמר חלק כחלק יאכלו הכהנים כל מה שנתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות:
לבד ממכריו על האבות. אין על האבות לחלק למשמרות כהנה אלא "ממכריו", מה שהיה כל משמר מהם יכול למכור לחברו בחליפין, והם קרבנות כל ימות השנה, שיחליף כל משמר עם חבריו את חלקו בקרבנות השנה בעד מה שיתנו לו חלקם בשבוע אחת או שנים. אבל קרבנות הרגל שאין להם חליפין, ואינם מכלל "ממכריו" שיוכלו האבות לחלקם למשמרות, לפיכך "חלק כחלק יאכלו" מהם.
ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ"ד משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה. אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב"ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ"ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ"ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה הקב"ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות. והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות שבימי דוד ושלמה נעשה בכונה ידועה וחכמה נפלאה:
לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת:[עריכה]
יכול [שחולקים] אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל כגון תמידים ומוספי שבת ונדרים ונדבות ת"ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי:
לבד ממכריו על האבות. לפי הפשט כמו איש מאת מכרו אם יש לו שום קרוב מאבותיו שיתן לו קרבנו לעשותו הוא יש לו רשות להקריבו אע"פ שאנו ממשמרה זו:
לבד ממכריו. יש אומרים שהוא כמו מאת מכריהם בדרך רחוקה מעט ולא אבה הדקדוק רק הוא מגזרת וכי תמכרו ממכר והטעם כי אם מכר ביתו שירש מאבותיו כאשר כתוב ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו וזה פירוש על האבות לא יאמר לו הנה יש לך לא תאכל עוד אלא חלק כחלק יאכלו
לבד ממכריו על האבות. חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה) ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל. ומה שהתחילה הפרשה וכי יבא הלוי, באורו הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה' אלהיו, והכהן הוא המשרת לא הלוי.ומה שאמר ובא בכל אות נפשו, מלמד שכהן רשאי להקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו, וכן ברגלים מקריבים קרבנות הבאין מחמת הרגל אפילו במשמר שאינו שלהן: וע"ד המדרש חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת"ל לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי, עד כאן:
לבד ממכריו על האבות. אין על האבות לחלק למשמרות כהנה אלא "ממכריו", מה שהיה כל משמר מהם יכול למכור לחברו בחליפין, והם קרבנות כל ימות השנה, שיחליף כל משמר עם חבריו את חלקו בקרבנות השנה בעד מה שיתנו לו חלקם בשבוע אחת או שנים. אבל קרבנות הרגל שאין להם חליפין, ואינם מכלל "ממכריו" שיוכלו האבות לחלקם למשמרות, לפיכך "חלק כחלק יאכלו" מהם.
לבד ממכריו על האבות. ביאור הדבר שכל כהן יאכל חלקו ואם יש לו מותרות יכול הוא למכור וחלק כחלק יאכלו לבד ממכריו, מה שהוא מוכר. ומ"ש על האבות, היינו לתרץ למה ניתן לו רשות למכור המותרות וכי לא היה נכון יותר ליתן המותרות למי שאין לו די סיפוקו, ע"ז אמר על האבות צא ולמד מחלוקת הארץ שנחלקה לבתי אבות כפי מה שהיו מרובים באוכלוסין או מועטין בזמן החלוקה, ויכול להיות שברוב הימים ישתנה הענין שלשבט אחד לא יהיה די סיפוקו אם יהיה מרובה באוכלוסין יותר ממה שהיה בזמן החלוקה, ולשבט אחר יהיה מותרות אם ימעט הבית מהיות לו אוכלוסין הרבה ממה שהיו בימי האבות אשר עשו החלוקה, אלא ודאי הטעם שאין עושין חלוקה אחרת כ"א אותה שנעשית בימי האבות, כך הכהנים שעשו אבותיהם חלוקה למשמרות אע"פ שברוב הימים ישתנה הענין שלמשמר אחד יהיה בצמצום ולאחר מותרות, מכל מקום יכול הכהן למכור המותרות לפי שהכל הולך אחר האבות.
(...) וכאשר השלים להזכיר דבר השופט והכהן הזכיר דבר הנביא: