ביאור:מ"ג דברים ג ט
צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר:[עריכה]
צידנים יקראו לחרמון וגו'. ובמקום אחר (בפרשת ואתחנן) הוא אומר (לקמן ד) ועד הר שיאן הוא חרמון הרי לו ארבעה שמות למה הוצרכו לכתוב להגיד שבח א"י שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך זו אומרת על שמי יקרא וזו אומרת על שמי יקרא:
צידנים יקראו לחרמון שרין. ובמקום אחר הוא אומר (להלן ד מח) עד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבע שמות, להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך, זה אומר על שמי יקרא וזה אומר על שמי יקרא, לשון רש"י מדברי אגדה (ספרי עקב לז): ויתכן שיהיה השבח הזה כך, אבל עיקר הכתוב לומר כי צידונים בני בכור כנען יקראו לחרמון שריון בהיותו בידם מלפנים, והאמורי היושב בה עכשיו אשר מהם ילכדו אותו ישראל יקראו לו שניר, והוא שלג בלשון כנען כמו שרש"י מעיד עליו, וכן תרגם אונקלוס, ובעבור שהוא הר השלג ומפני הקרירות יהיה חרם יקרא חרמון והוא לו שם כנוי, ואולי גם לשון שריון בלשון הצידונים שם שיורה על כך, ושם ההר שיאון: [והכתוב שאמר (שה"ש ד ח) מראש שניר וחרמון, יקראנו בשני כנויין, מראש השלג והחרם, או טעמו מראש שניר ומכל ההר. וכן מה שאמר בדברי הימים (א ה כג) ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו, גם כן פירושו ושניר וכל ההר שהוא הר חרמון. אבל "בעל חרמון", עיר או מגדל קראו לו בעל, או שהיה שם נעבד אחד מהבעלים: ויתכן שאחרי היות ישראל בארץ הוחלפו השמות קצת, והיה ההר ההוא גדול וקראו לחלק הגבוה אשר בראשו שניר, ולחלק השני חרמון. או הם הרים אחרים קראו להם כן אחר התורה, ורבים כן, וכן וחרמונים מהר מצער (תהלים מב ז) ]
צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר. הרי שלש שמות, וכתיב (דברים ד) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי שנקראו לו ארבעה שמות, חרמון, שריון, שניר, שיאון. ולמה הוצרכו ליכתב, להגיד שבחה של א"י שכל אחד ואחד ממלכי האומות היה קורא שם מקומו בשם א"י, כזו שארבע מלכיות מתפארין בה, זה אומר על שמי נקראת וזה אומר על שמי נקראת:
שניר. הוא שלג בלשון אשכנז (שנעע) ובלשון כנען: