ביאור:מ"ג בראשית כ יז
וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
[עריכה][מובא בפירושו לדברים פרק כ"ח פסוק כ"ב] יככה ה' בשחפת. הזכיר השם המיוחד ולא אמר יככה אלהים, והנה הוא מדת הדין במקום זה, וכמוהו (בראשית ו) ויאמר ה' אמחה, (שמות יד) ה' ילחם לכם, שהוא מדת הדין, כי כן מצינו שם אלהים מדת הרחמים במקומות רבים, כמו (בראשית ח) ויזכור אלהים את נח, (שם כ) וירפא אלהים את אבימלך, כי כל אחת מן המדות זו כלולה בזו,
וילדו. כתרגומו ואתרוחו נפתחו נקביהם והוציאו והיא לידה שלהם:
וילדו. אם הלשון כפשוטו, ושב לאשתו ואמהותיו כי עצר ה' בעד רחמם, תימה הוא, כי נראה כי גם בלילה הראשון אשר לוקחה שרה לבית אבימלך ולא קרב אליה עדיין בא אליו האלהים בחלום, ובבקר השכים וקרא לעבדיו גם לאברהם, ומתי היה להם עצר רחם. אולי היו על פרקן ואחזום חבלי יולדה ולא יכלו להמליט, ואולי אברהם איחר תפלתו ימים רבים. והנה רפואות אבימלך גם חליו לא נתפרשו: ולשון רש"י: וילדו, ואתרוחו, נתפתחו נקביהם והוציאו, והוא לידה שלהן. בעד כל רחם, כנגד כל פתח. ואין זה נכון, כי אם נאמר ב"וילדו" שהוא יציאת החוץ, שמצינו לידה בענינים רבים, כגון הרה עמל וילד שקר (תהלים ז טו), לדת חק (צפניה ב ב), מה ילד יום (משלי כז א), מה יולידו ויחדשו הימים, אבל מלת "רחם" לא תבא על פתח אחר. ואין טענה מן בגיחו מרחם יצא (איוב לח ח), שהוא כנוי, כמו בטן האדמה (שם א כא): ודעת אונקלוס איננה כדברי הרב, כי הוא שתרגם "ואתרוחו" עשה "רחם" כפשוטו "פתח ולדא", אלא שרצה לכלול גם אבימלך במלת וילדו. ולשון בראשית רבה: (נב יג) כי עצור עצר ה', עצירה בפה, עצירה בגרון, עצירה בעין, עצירה באוזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה. והמדרש הזה להם מיתור לשון הכפל עצור עצר, לא שיפרשו כל רחם, כל נקב: והנכון בעיני כי מיום אשר נלקחה שרה לקה אבימלך באברי התשמיש ולא יוכל לשמש, וזהו לא נתתיך לנגוע אליה, כי הנגיעה והקריבה בנשים הוא על התשמיש, כענין אל תגשו אל אשה (שמות יט טו), ואקרב אל הנביאה (ישעיה ח ג), ואשתו ואמהותיו שהן מעוברות עצר בעד רחמן ולא יכלו להמליט. כי "עצירת רחם" הוא שלא תהר, כדרך וה' סגר רחמה (ש"א א ה), אבל "עצירה בעד הרחם" הוא שלא תלד, כלשון גדר בעדי ולא אצא (איכה ג ז), ועמדה שרה בביתו ימים ולא שב אבימלך מדרכו הרעה כי לא הבין, עד שבא אליו האלהים בחלום והודיעו. ולא פירש הכתוב חולי אבימלך והזכירו ברמז דרך מוסר וכבוד לשרה. ואחרי תפלת אברהם נרפא אבימלך ואשתו ואמהותיו וילדו הנשים:
וילדו. שב אל אשת אבימלך ואמהותיו. לא אל אבימלך. וכן וישם דמי מלחמה בשלום. בעמוד ענן ידבר אליהם. אלה בני עדה. אשר עבדתי אותך בהן. אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו. הלא תראה שהוא מפורש בפסוק השני כי עצר עצר יי' בעד כל רחם לבית אבימלך ולא הזכיר אבימלך. והארכתי כל כך בעבור מפרשים שהיו אומרים שהיה עצור לצאת לחוץ:
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] כי עצור עצר ה'. זה עצירת נקבים גדולים וקטנים, ועל כן נכפל הלשון. בעד כל רחם, זו עצירת לידה, וזה כולל כל הנקבות באדם ובבהמות וכל בעלי חי, וכן דרשו רז"ל: אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה. ובכתוב הזה נתפרש חולי המלך וכל ביתו, כי עד עתה לא הזכירתו הפרשה ולא ידענו במה לקה, ולא הזכיר הלקות בשם אבימלך כשם שהזכיר הרפואה בשמו וירפא אלהים את אבימלך, אבל הענין הזה כדי לחלוק כבוד למלכות ודרך מוסר וכבוד לשרה, לא הזכירה תורה כן:
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] כי עצר עצר ה' בעד כל רחם. להמית התולדות אם לא היה אבימלך שב בתשובה, כמו שהתרה בו באמרו "דע כי מות תמות, אתה וכל אשר לך" (פסוק ז).
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] ומלת וילדו. לנשים כמו ויחמו הצאן: