ביאור:מ"ג במדבר כב לג
וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי[עריכה]
ותראני האתון. בקמץ גדול תחת קטן שהיה ראוי להיות ותראני ורבים כן
ותראני האתון ותט לפני. ועם זה הנה קרה לך שהאתון נטתה מפני שלש פעמים, ואיך לא שת לבך גם לזאת. אולי נטתה מפני. היה לך לחשב שאולי נטתה מפני, שכבר ידעת שיש לפני האל יתברך איזה מדבר טוב על ישראל.כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי. והטעם שאמרתי "על מה הכית" כמאשים הוא, כי אמנם עתה הראית לדעת שגם שהייתי הורג אותך ומחיה אותה, באופן שהיית מכיר שלא היה זה מקרה כלל, מכל מקום לא היית נמנע מלכת, כמוסר עצמו למיתה לעבר על רצון קונו, שאין לך משומד גדול מזה.
אולי נטתה. כמו לולא פעמים שאולי משמש בלשון לולא:
אולי יתחלק לטעמים רבים ופה הוא כמו לולי
אולי נטתה מפני. כל אולי שבמקרא פירושם כמו כמו אם וכמו אילו. והמפרשים אם זה כמו לולא התמהמהנו וכמו לולי ה' וגו'. טעות הוא בידם. אבל פירושו כמו אולי יש תקוה. אולי יחנן ה' צבאות. אולי משגה הוא. וכן אמר המלאך על מה הכית את אתונך שלש פעמים שלא כדין עשית שהרי ותט לפני זה שלש רגלים כל נטיותיה היו לפני אבל לא מפני שהרי לא עברה אותי:
ותט לפני. פירשו בו, ותט אל השדה כאשר היתה לפני. ואין צורך, רק טעמו כמו מפני, כי כן תשמש הלמ"ד, כמו ויחדלו לבנות העיר (בראשית יא ח), חדל להשכיל להטיב (תהלים לו ד), וכן רבים, וכמוהו ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקוד את העם את ישראל (ש"ב כד ד): וטעם אולי נטתה מפני. על דעת המפרשים, כמו לולא שנטתה מפני, ישמש במקום הזה שלא כדרך חביריו כלם. ועל דעתי הוא כמשמעו, כי האתון הרגישה במלאך או ראתה בו ולא ידעה מה הענין, אבל נטתה מפני חרב שלופה כמנהג הבהמות, על כן אמר המלאך לבלעם ותראני האתון ונטתה מפני, ובשמא נטתה מפני, כי אני להרוג אותך באתי אבל אותה החייתי, כי החטא בך ולא באתון:
אולי נטתה מפני. כלומר שאם נטתה מפני ולא לפני כלומר שאם עברה אותי את הדרך עד אחרי. גם הרגתי אותך כלומר לא היית ניצול בהיזק מועט של לחיצת רגלך אלא אף אותך הרגתי והיא לא היתה מפסדת שאותה החייתי כמו שהיא קיימת גם עתה שהיא לא היתה פושעה כי אם אתה שהיית פושע בי שהכית אתונך:
[מובא בפירושו לבראשית פרק ל"ח פסוק ט"ו] ויחשבה לזונה. וכי מה איכפת ליה אלא בקש לילך לו נשאה עיניה למרום ואמרה רבון העולמים וכי לא אני זוכה להוציא חכם מגופו של צדיק זה מיד שלח לו הקב"ה מיכאל והחזירו כתיב הכא ויט אליה וכתיב ותט לפני מה התם על ידי מלאך הכא נמי על ידי מלאך:
כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי:[עריכה]
גם אתכה הרגתי. הרי זה מקרא מסורס והוא כמו גם הרגתי אותך כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי כי גם ההריגה:
ומלת גם לעד שמתה האתון אחר שדברה:
(...) ובשמא נטתה מפני, כי אני להרוג אותך באתי אבל אותה החייתי, כי החטא בך ולא באתון: גם אתכה הרגתי. אמר ר"א מלת "גם" לעד שמתה האתון אחרי שדברה. וטעם החייתי, כי בן אדם בראותו את המלאך ימות, והעד ותנצל נפשי (בראשית לב לא), אף כי הבהמה שאין לה שום שותפות עם המלאך כבן אדם: ואין מלת "גם" נדרש כאשר אמר, כי שניהם לא ימותו, כי עתה שנטתה מתה האתון והחיה את בלעם ואם לא נטתה היה הורג את בלעם ומחיה האתון. אבל מלת "גם" כדברי רש"י, שהוא כמסורס גם הרגתי אותך: וטעם ואותה החייתי, לומר כי החטא כולו עליך והרגתי אותך בו, אבל היא אין עליה חטא שתמות בו, והנה הנטיה שנטתה מפני לטובתך לא לצרכה כלל, והכית אותה חנם וגמלת לה רעה תחת טובה:
אולי נטתה מפני. כלומר שאם נטתה מפני ולא לפני כלומר שאם עברה אותי את הדרך עד אחרי. גם הרגתי אותך כלומר לא היית ניצול בהיזק מועט של לחיצת רגלך אלא אף אותך הרגתי והיא לא היתה מפסדת שאותה החייתי כמו שהיא קיימת גם עתה שהיא לא היתה פושעה כי אם אתה שהיית פושע בי שהכית אתונך:
גם אתכה. גם הרגתי אותך. כמו וברכתם גם אותי. גם תברכו אותי:
גם אותכה הרגתי. פירש"י הרי זה מקרא מסורס והוא כמו גם הרגתי אותך. וצריך פי' לפירושו וה"ק דאי דרשינן כמו שכ' הוה משמע גם אותך הרגתי עם האתון וא"כ היכי קאמר אחר כן ואותה החייתי אבל השתא דמהפכינן ליה מצינן למדרש הכי לא העכבה בלבד קראתיך ע"י כי גם ההריגה כלו' לא זו בלבד הייתי עושה לך שהייתי מעכבך פה אלא גם הרגתי אותך ואותה החייתי כי מאחר שיהי' נהרג אין לחוש על כבודו כל כך אבל עתה מפני שדברה והוכיחה אותך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה [הרגתיה כו'] שחס המקום בכבוד הבריות. ואותה החייתי ונראה שגם הנערים הרג שאין נזכרין כלל הכא:
ואותה החייתי. (במ"ר) ועתה מפני שדיברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה כמו שכתוב ויאמר לא. הרגתיה שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב שחס המקום על כבוד הבריות וכן (ויקרא כ) ואת הבהמה תהרוגו וכן (שם) והרגת את האשה ואת הבהמה:
ומלת גם לעד שמתה האתון אחר שדברה: ואותה החייתי. דרך קצרה וכן הטעם כאשר הרגתיה הרגתיך או הרגתיך לבדך ואותה החייתי. וטעם ואותה החייתי. כי בן אדם בראותו המלאך ימות והעד ותנצל נפשי ודבר מנוח לעד אף כי הבהמה שאין לה שום שותפות עם רוח המלאך כבן אדם:
(...) ובשמא נטתה מפני, כי אני להרוג אותך באתי אבל אותה החייתי, כי החטא בך ולא באתון: גם אתכה הרגתי. אמר ר"א מלת "גם" לעד שמתה האתון אחרי שדברה. וטעם החייתי, כי בן אדם בראותו את המלאך ימות, והעד ותנצל נפשי (בראשית לב לא), אף כי הבהמה שאין לה שום שותפות עם המלאך כבן אדם: ואין מלת "גם" נדרש כאשר אמר, כי שניהם לא ימותו, כי עתה שנטתה מתה האתון והחיה את בלעם ואם לא נטתה היה הורג את בלעם ומחיה האתון. אבל מלת "גם" כדברי רש"י, שהוא כמסורס גם הרגתי אותך: וטעם ואותה החייתי, לומר כי החטא כולו עליך והרגתי אותך בו, אבל היא אין עליה חטא שתמות בו, והנה הנטיה שנטתה מפני לטובתך לא לצרכה כלל, והכית אותה חנם וגמלת לה רעה תחת טובה: (...) ורבותינו אמרו (במדב"ר כ יד) שהיו שרי מואב תמהים שראו נס שלא היה כמותו בעולם. ואמרו (שם) שכיון שדברה מתה, שלא יהו האומות אומרים זו היא שדברה ועושין אותה יראה, ועוד שחס הקב"ה על כבודו של רשע שלא יהו אומרים זו היא שסלקה את בלעם. וכל זה אפשר מדרך הקבלה, לא שדבר הכתוב במיתתה כלל, כאשר פירשתי:
אולי נטתה מפני. כלומר שאם נטתה מפני ולא לפני כלומר שאם עברה אותי את הדרך עד אחרי. גם הרגתי אותך כלומר לא היית ניצול בהיזק מועט של לחיצת רגלך אלא אף אותך הרגתי והיא לא היתה מפסדת שאותה החייתי כמו שהיא קיימת גם עתה שהיא לא היתה פושעה כי אם אתה שהיית פושע בי שהכית אתונך:
גם אותכה הרגתי. פירש"י הרי זה מקרא מסורס והוא כמו גם הרגתי אותך. וצריך פי' לפירושו וה"ק דאי דרשינן כמו שכ' הוה משמע גם אותך הרגתי עם האתון וא"כ היכי קאמר אחר כן ואותה החייתי אבל השתא דמהפכינן ליה מצינן למדרש הכי לא העכבה בלבד קראתיך ע"י כי גם ההריגה כלו' לא זו בלבד הייתי עושה לך שהייתי מעכבך פה אלא גם הרגתי אותך ואותה החייתי כי מאחר שיהי' נהרג אין לחוש על כבודו כל כך אבל עתה מפני שדברה והוכיחה אותך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה [הרגתיה כו'] שחס המקום בכבוד הבריות. ואותה החייתי ונראה שגם הנערים הרג שאין נזכרין כלל הכא:
כי עתה גם אתכה וגו'. אומרו עתה, לדבריהם ז"ל (מ"ר כאן) שאמרו שנהרגה האתון ולזה דקדק לומר גם אתכה ולא אמר גם הרגתי אתכה ידויק על נכון תיבת עתה, כי לא יוצדק לומר גם אתכה אלא עתה שכבר נהרגה האתון מה שאין כן קודם כי קודם לא היתה מתה האתון כאומרו ואותה החייתי, ואומרו החייתי שמשמעותו הוא פועל חדש, להעירך שעתה נהרגת, עוד לומר שהיה עושה לה מעשה נסים שיפגע המלאך ברוכב ונרכב ויהרוג רוכב בשמירת נרכב, ובדרך זה יוצדק ליאמר לשון זה החייתי:
אולי נטתה מפני. לולא שנטתה מפני כאשר הרגתיה, הרגתיך ואותה החייתי. מכאן שמתה האתון אחר שדברה, או מטעם המדרש שאומר שלא יהו האמוריים עושים ממנה עבודה זרה, או מטעם שכבר השלימה מנויה כפי מה שנגזר מששת ימי בראשית בין השמשות, כענין שמצינו בדג של יונה שאמר הכתוב (יונה ב) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, וטעם גדול, בשנים, אע"פ שהיה גדול בגוף היו דגים רבים בים גדולים ממנו, והכוונה בלשון וימן שמנהו לכך מששת ימי בראשית, וזהו שאמר לבלוע ולא אמר ויבלע. וכיון שבלעו ועשה מנויו מת הדג כי לא נברא אלא לכך, וזהו ששנה הלשון אחר כך מדג לדגה, דכתיב (שם) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה, ועל זה אמר מבטן שאול שועתי:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "האם המלאך התכוון להרוג את האתון?" וכו']
אתכה. כתיב בה', בה' דברים חטאת: ואותה החייתי. מלא וי"ו שהשיבה אותו ו' דברים ונבראת ביום ו' בין השמשות:
ולא הגיד הכתוב אם היו שרי בלק עם בלעם במעשים האלה, או שהיו רוכבים לפניו ורחוק היה ביניהם ובינו. והקרוב שהיו עמו לא יתפרדו ממנו, וראו בנטות האתון והכות בלעם אותה כסבורים היו שהיה כמנהג הבהמה הרעה, ולא שמעו דבורה, אף כי דבר המלאך שהוא גלוי עיני בלעם: ורבותינו אמרו (במדב"ר כ יד) שהיו שרי מואב תמהים שראו נס שלא היה כמותו בעולם. ואמרו (שם) שכיון שדברה מתה, שלא יהו האומות אומרים זו היא שדברה ועושין אותה יראה, ועוד שחס הקב"ה על כבודו של רשע שלא יהו אומרים זו היא שסלקה את בלעם. וכל זה אפשר מדרך הקבלה, לא שדבר הכתוב במיתתה כלל, כאשר פירשתי:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ט] כי התעללת בי. היה ראוי בלעם שיתמה בפלא הגדול הזה של דבור האתון ושירעיש מן הנס המחודש והמבהיל את כל ההולכים עמו בדרך, והיה לו לחשוב ולהתבונן כי מאת ה' היתה זאת לסכל עצתו ולהשיב חכמתו אחור, אבל מתוך אכזריותו ורוע טבעו ומרוב חפצו ללכת לקח הענין בדרך תמות, ולכך השיב כאדם שמדבר עם חברו כי התעללת בי. ושרי מואב ושני נעריו שראו הפלא הזה ולא שאלו לו ולא דברו מאומה, אפשר לומר כי היו כלם קודמין לו בדרך ובהשארו יחידי אחור אירע לו הנס הזה, והם לא ראו כי לא היו במעמד אחד, או אולי היה הכל במעמד אחד ולא היו רואים ושומעים כי אם בלעם לבדו כי כן יקרה לאנשי רוח הקדש, כענין שכתוב בדניאל (י) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה: