ביאור:ירושלמי נדרים ב ד - מעומד
משנה
[עריכה]- סתם נדרים להחמיר, ופירושן להקל.
- כיצד? אמר, "הרי עלי כבשר מליח" ו"כיין נסך": אם של שמים נדר, אסור. ואם של עבודה זרה, מותר. ואם סתם, אסור.
- "הרי עלי כחרם": אם כחרם של שמים נדר, אסור. ואם של כהנים, מותר. ואם סתם, אסור.
- "הרי עלי כמעשר": אם כמעשר בהמה נדר, אסור. ואם של דגן, מותר. ואם סתם, אסור.
- "הרי עלי כתרומה": אם בתרומת הלשכה נדר, הרי זה אסור. ואם של גורן, מותר. ואם סתם, אסור. דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים: סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת, שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלישכה. סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל אסורין, שאין אנשי הגליל מכירין חרמי כהנים.
גמרא
[עריכה]- הוון בעיי מימר, מליח לעולם1, הא לשעה לא. אמר רבי יודן, מן מה דתנינן: "הרי עלי כבשר מלוח" ו"כיין נסך", הדא אמרה מליח לשעה מלוח הוא.
- אי זהו מלוח לשעה? כיי דתני[1]: כיצד הוא עושה? נותן את האיברים על גבי המלח והופכן. אמר רבי אבא מרי: שנייא היא, שאם משהא הוא אותן שהן נמלחין. ויידא אמרה דא? דמר רבי חייה בר אבא: הנוטל זיתים מן המעטן, טובל אחד אחד במלח ואוכל[2]. הדא אמרה, מלוח הוא לשעה מלוח הוא.
- הרי עלי כתרומה, אם בתרומת הלשכה נדר אסור. הא בתרומת תודה מותר. ואם של גורן מותר. הא בתרומת תודה אסור! הכא את אמר אסור, והכא את אמר מותר?
- נישמעינה מן הדא: "כחלת אהרן וכתרומתו מותר"[3], הא בתרומת תודה אסור.
- וחכמים אומרים סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת, שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה. אבל אם היו מכירין, סתם אסור. סתם חרמין ביהודה מותרין ובגליל אסורין, שאין בני גליל מכירין חרמי כהנים. אבל אם היו מכירין, סתמן מותר! הכא את אמר מותר, וכא את אמר אסור?
- אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון.
- אמר רבי ירמיה: חד תניי הוא. כמאן דמר, סתם חרמין לבדק הבית; ברם כמאן דמר סתם חרמין לכהנים, אפילו בגליל יהא מותר. רבי יוסי בשם רבי הילא: בגליל, על ידי שרגילין בחרם עכן, את אמר אסור; וביהודה, על שאינן רגילין בחרם עכן, את אומר מותר.
הערות ומקורות
[עריכה]הערה 1: ראה להלן נדרים ו ג בסופה. וסוגיא זו נשנית בירושלמי שם, לפרש המשנה שם.