ביאור:יער לעומת נגריה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ידוע שרוצח בשוגג חייב גלות לעיר מקלט; אולם מה בדיוק הדרגה של "שוגג" שמחייבת גלות?
בתורה מתואר רוצח שוגג בדוגמה:
(דברים יט ה): "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ, וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ, וָמֵת; הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וָחָי"
כלומר, רצח בשוגג הוא רצח שמתבצע במקום ציבורי, ששני אנשים מגיעים אליו מיוזמתם, ופעולה של אחד מהם גורמת בטעות למותו של השני.
מה קורה כאשר הרצח בשוגג מתבצע ברשותו הפרטית של הרוצח?
- מצד אחד, אפשר לחשוב שבמקרה זה אחריותו של הרוצח-בשוגג קטנה יותר, כי זה השטח הפרטי שלו, ובשטחו הפרטי, אדם רשאי להתנהג בזהירות מועטה יותר מאשר ברשות הרבים;
- מצד שני, אם הנרצח נכנס לרשותו של הרוצח ברשותו ובידיעתו, אפשר לחשוב שאחריותו של הרוצח-בשוגג גדולה יותר, כי הוא ידע שהנרצח נמצא שם, והיה עליו להיזהר.
חכמי ישראל נחלקו בשאלה זו (תלמוד בבלי, בבא קמא לב: , עם פירוש רש"י בסוגריים):
"תנו רבנן: 'הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות, ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת - פטור (מגלות); ואם נכנס ברשות – חייב'."
"מאי 'חייב'?"
"אמר רבי יוסי בר חנינא: חייב בארבעה דברים" ( אם לא מת אלא הוזק - נותן לו נזק, צער, ורפוי, ושבת, דהוה ליה פושע; אבל בושת – לא, דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין; ורישא דשלא ברשות - פטור מד' דברים, דליכא פשיעה; אבל אנזק – חייב, כדקיימא לן 'פצע תחת פצע' - לחייב על האונס כרצון) "ופטור מגלות, לפי שאין דומה ליער: יער, זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס; זה - לרשות חבירו נכנס."
"אמר רבא: קל וחומר: ומה יער: זה לדעתו" ( שלא נטל רשות מחבירו) "נכנס וזה לדעתו נכנס, נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה, זה שלדעת חבירו נכנס - לא כל שכן!?"
"אלא אמר רבא: מאי 'פטור' – מגלות: דלא סגי ליה בגלות; והיינו טעמא דרבי יוסי בר חנינא: משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד" ( דאיבעי ליה לעיוני).
כלומר:
- ר' יוסי בר חנינא טוען (לפי הגירסה הראשונה), שברשותו הפרטית אחריותו קטנה יותר;
- ורבא טוען, שברשותו הפרטית - כאשר הוא נתן רשות לנרצח להיכנס - אחריותו גדולה יותר.
באופן מפתיע, שניהם מסכימים על התוצאה המעשית - הרוצח-בשוגג לא יוצא לגלות:
- אם אחריותו קטנה יותר מהאחריות שהתורה מדברת עליה, הוא פטור מיציאה לגלות;
- ואם אחריותו גדולה יותר, הוא לא זכאי להגנה של עיר המקלט.
אולם בהמשך הסוגיה ישנן גירסאות שונות:
"רב פפא משמיה דרבא מתני לה" ( לדרבי יוסי בר חנינא) "ארישא" [ ולא לגבי הסיפא: ואם נכנס ברשות – חייב ]: "'הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות, ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת – פטור' אמר רבי יוסי בר חנינא: חייב בארבעה דברים" ( דהתם נמי פושע הוא: כיון דחזייה דעייל - איבעי ליה לעיוני) "ופטור מגלות" .
...
"רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא: 'ומצא' - פרט לממציא את עצמו; מכאן אמר רב אליעזר בן יעקב: מי שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה – פטור; אמר רבי יוסי בר חנינא: פטור מגלות וחייב בארבעה דברים" ( דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני אדם מצויים).
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-17.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-19-05