ביאור:חרף = ירה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
לשורש חרף כמה משמעויות שקשורות זה בזה
חורף = עונת הגשמים / היורה / מטר (להמטיר)
חרף = ירה / זרק / סקל / השליך
חרף = קילל / גידף {אולי קשור ל: ירה – יריקה ? בדרך כלל הקללה באה עם יריקה}
קלס (חרפה) כנראה שיכול של סקל
רגם (אבן)
רגימת אבנים – יריה / זריקה / סקילה
לרגם יש גם משמעות של קללה (בערבית)
באוגריתית
- רגם = דיבר / סיפר (מזכיר את
תרגום בעברית)
וכנראה גם קללה בהקבלה ללחישה (לחש-כישוף-קללה): " רגם עץ ולחשת אבן "
גם בעברית אנחנו משתמשים בביטוי " ירה את דבריו" (דיבר מהר)
רגם קשור לרקם (רוק – rock ) = סלע / אבן
בזק – עניינו בין השאר אבן וגם ספירה (יש קשר בין סיפור / דיבור לספירה)
שמואל א יא ח: " ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף"
לדעתי העיר בזק = אבן בהן / אבן הגדולה (אגודל), לכך רומז הפסוק:
שופטים א ז: "ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני
כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים ויביאהו ירושלם וימת שם"
--
בראשית ח כב: "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו"
עמוס ג טו: "והכיתי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם ה' "
דברים יא יד: "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך"
הושע ו ג: "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ"
שמות יט יג: "לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר"
שופטים ה יח: "זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה" (השליך נפשו מנגד)
'
שמואל א יז כה: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה.."
תהלים מד יד: "תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו" נחמיה ז כג-כד: בני בצי שלש מאות עשרים וארבעה. בני חריף מאה שנים עשר.
עזרא ב יז-יח: בני בצי שלש מאות עשרים ושלשה. בני יורה מאה ושנים עשר.
ראו עוד תמרים - יהודה זיו --
עוד בעניין:
קללה (בראשית יב ג: "ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה" )
ארירה / מארה (בראשית ט כה: "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו")
קבה (במדבר כג ח: "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' ")
חרף (שמואל א יז כה: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה..")
חסד (חרפה) (ויקרא כ יז: "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא..")
גדף (תהלים מד יז: "מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם") אותי מעניין הקשר בין חסד לגדף לשניהם יש גם משמעות של כנף (?)
איוב לט יג: "כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה "
יחזקאל יז ג: "ואמרת כה אמר אדני ה' הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה.."
לפי אבן שושן : גדף בארמית נוצה, אבל נראה לי שלמעשה כנף.. בדומה לגף / אגף (גפיים) חסד פירושו גם בור (באר, גוב) ולבן (בור = בורית = סבון = נקיון = טוהר = לבן)
לבן עניינו גם לבנה = אבן = רגם ..
ראו מאמרי על: חסידה = ציפור לבנה
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-02-14.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/ljon_jorj_xrp_0