ביאור:בבלי כתובות פרק ט - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
<< | תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק תשיעי ("הכותב") | >>
פרק זה בתלמוד הירושלמי
פרק "הכותב"
[עריכה]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
סיפורי פקדונות אצל נאמנים שמתו
[עריכה]ההוא גברא, דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא - בי רבי מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי.
שכיב ר' מיאשא - ולא פקיד.
אתו לקמיה דרב אמי.
אמר להו: חדא - דידענא ביה בר' מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי דלא אמיד.
ועוד - הא קא יהיב סימנא!
ולא אמרן - אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם.
אבל: רגיל דעייל ונפיק להתם - אימא: איניש אחרינא אפקיד, ואיהו מיחזא חזא.
ההוא גברא, דאפקיד כסא דכספא - בי חסא.
שכיב חסא - ולא פקיד.
אתו לקמיה דרב נחמן.
אמר להו: ידענא ביה - בחסא, דלא אמיד.
ועוד: הא קא יהיב סימנא!
ולא אמרן - אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם.
אבל: רגיל דעייל ונפיק להתם - אימר: איניש אחרינא אפקיד, ואיהו - מיחזא חזא.
ההוא דאפקיד מטכסא בי רב דימי אחוה דרב ספרא.
שכיב רב דימי ולא פקיד.
אתא לקמיה דרבי אבא.
אמר להו: חדא - דידענא ביה ברב דימי דלא אמיד.
ועוד: הא קא יהיב סימנא.
ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם
אבל רגיל דעייל ונפיק להתם, אימא: איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא.
ההוא דאמר להו נכסיי לטוביה
שכיב.
אתא טוביה.
אמר רבי יוחנן:
הרי בא טוביה.
אמר 'טוביה' ואתא רב טוביה...
לטוביה - אמר, לרב טוביה - לא אמר.
ואי איניש דגיס ביה הא גיס ביה:
אתו שני טוביה: שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם.
קרוב ות"ח - ת"ח קודם.
איבעיא להו: שכן וקרוב - מאי?
ת"ש (משלי כז) טוב שכן קרוב מאח רחוק.
שניהם קרובים ושניהם שכנים ושניהם חכמים - שודא דדייני.
א"ל רבא לבריה דרב חייא בר אבין:
תא! אימא לך מילתא מעליותא דהוה אמר אבוך:
הא דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו, וחזר ומחלו - מחול, ואפילו יורש מוחל...
מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה, וחזרה ומחלתו - שאינו מחול מפני שידו כידה.
כתובות דף פו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
קריבתיה דרב נחמן זבינתה לכתובתה בטובת הנאה.
איגרשה ושכיבה.
אתו קא תבעי לה לברתה.
אמר להו רב נחמן: ליכא דליסבא לה עצה? תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמה לגבי אבוה, ותירתה מיניה.
שמעה... - אזלה אחילתה.
אמר רב נחמן: עשינו עצמינו כעורכי הדיינין.
מעיקרא - מאי סבר? ולבסוף - מאי סבר?
מעיקרא סבר (ישעיהו נח) ומבשרך לא תתעלם.
ולבסוף סבר אדם חשוב שאני:
גופא: אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו - מחול, ואפי' יורש מוחל.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ואי פקח הוא מקרקש ליה זוזי, וכתב ליה שטרא בשמיה:
אמר אמימר:
מאן דדאין דינא דגרמי: מגבי ביה דמי שטרא מעליא.
מאן דלא דאין דינא דגרמי: מגבי ביה דמי ניירא בעלמא.
הוה עובדא - וכפייה רפרם לרב אשי, ואגבי ביה כי כשורא לצלמי:
אמר אמימר משמיה דרב חמא:
האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב: ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי,
לבעל חוב - מסלקינן ליה בזוזי
לאשה - מסלקינן לה בארעא, האי כי דיניה והאי כי דיניה
ואי לא איכא אלא חד ארעא, ולא חזיא אלא לחד?
לבעל חוב - יהבינן ליה, לאשה - לא יהבינן לה.
מאי טעמא? יותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה - רוצה להנשא.
אמר ליה רב פפא לרב חמא: ודאי דאמריתו משמיה דרבא?
האי מאן דמסקי ביה זוזי ואית ליה ארעא
ואתא בעל חוב וקא תבע מיניה, ואמר ליה: "זיל שקול מארעא" -
אמרינן ליה זיל זבין את - ואייתי הב ליה.
א"ל לא. אימא לי גופא דעובדא היכי הוה?
א"ל תולה מעותיו בנכרי הוה.
הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו בו שלא כהוגן.
כתובות דף פו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
א"ל רב כהנא לרב פפא:
לדידך דאמרת: "פריעת בעל חוב - מצוה"
אמר: "לא ניחא לי דאיעביד מצוה" - מאי?
א"ל: תנינא:
במה דברים אמורים במצות לא תעשה
אבל במצות עשה -
כגון שאומרין לו עשה סוכה - ואינו עושה, "...לולב" - ואינו עושה
מכין אותו - עד שתצא נפשו!
בעא מיניה רמי בר חמא - מרב חסדא:
..."הרי זה גיטיך - ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום"
והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים - מהו?
אמר ליה: אינה מגורשת - מדרב ושמואל.
דרב ושמואל דאמרי תרוייהו:
...והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים,
וצידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו.
-אדרבה! מגורשת - מדרב נחמן.
דאמר רב נחמן:
אמר רבה בר אבוה:
האומר לחבירו "משוך פרה זו - ולא תהיה קנויה לך עד לאחר שלשים יום" -
קנה! - ואפילו עומדת באגם!
מאי? לאו היינו אגם - והיינו צידי רשות הרבים?!
לא. אגם - לחוד וצידי רשות הרבים - לחוד.
איכא דאמרי:
אמר ליה: "מגורשת מדרב נחמן - וצידי רשות הרבים כאגם דמי.
- אדרבה! אינה מגורשת מדרב ושמואל
מאי? לאו היינו רשות הרבים והיינו צידי רשות הרבים?!
לא. רשות הרבים - לחוד, וצידי רשות הרבים - לחוד:
כתובות פרק ט משנה ??
[עריכה]המושיב את אשתו חנוונית או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה
ר' אליעזר אומר אפילו על פילכה ועל עיסתה:
גמרא על ??
[עריכה]גמרא איבעיא להו: ר' אליעזר על ידי גלגול קאמר או לכתחלה קאמר
ת"ש אמרו לו לרבי אליעזר אין אדם דר עם נחש בכפיפה אי אמרת בשלמא לכתחלה - שפיר אלא אי אמרת ע"י גלגול - מאי נפקא לה מינה דאמרה ליה: כיון דקדייקת בתראי כולי האי, לא מצינא דאדור בהדך.
ת"ש הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה והושיבה חנוונית או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה
לא הושיבה חנוונית ולא מינה אפוטרופיא - אינו יכול להשביעה
רבי אליעזר אומר אע"פ שלא הושיבה חנוונית ולא מינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת בחיי בעלה על פילכה ועל עיסתה
אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה שמע מינה לכתחלה שמע מינה:
משנה
[עריכה]כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך - אין יכול להשביעה, אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה
"נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך, ועל הבאים ברשותך" - אינו יכול להשביעה - לא היא ולא יורשיה ולא את הבאים ברשותה אבל יורשיו - משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה.
"נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך" אינו יכול להשביעה - לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו, לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה.
הלכה מקבר בעלה לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא: אין היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופיא: היורשין משביעין אותה על העתיד לבא, ואין משביעין אותה על מה שעבר:
דף פו,ב גמרא שבועה מאי עבידתה אמר רב יהודה אמר רב
דף פז,א גמרא על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה ר"נ אמר רבה בר אבוה על הפוגמת כתובתה אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי בשלמא למ"ד על הפוגמת כתובתה דמסקא אדעתה דלמא מצטרכי לי זוזי ושקילנא מכתובתאי וא"ל כתוב לי דלא משבעת לי אלא למ"ד על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה איהי מי הות ידעה דמותיב לה אפוטרופיא דאמרה לי' כתוב לי דלא משבעת לי א"ל אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופי' יורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על שעבר שעבר מאי עבידתיה א"ר יהודה אמר רב על אפוטרופיא שנעשית בחיי הבעל אבל בין מיתה לקבורה משבעינן לה ורב מתנא אמר אפילו בין מיתה לקבורה לא משבעינן לה דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא אמר רבה א"ר חייא דלא נדר ודלא שבועה הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה נקי נדר נקי שבועה בין הוא ובין יורשין אין משביעין אותה ה"ק לה מנקית משבועתא ורב יוסף אמר רבי חייא דלא נדר ודלא שבועה הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה נקי נדר נקי שבועה בין הוא ובין יורשין משביעין אותה ה"ק לה נקי נפשך בשבועתא שלח ר' זכאי למר עוקבא בין דלא שבועה בין דנקי שבועה בין דלא נדר ובין דנקי נדר בנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה מנכסיא אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין דלא שבועה בין דנקי שבועה בין דלא נדר ובין דנקי נדר בין מנכסי ובין מנכסיא אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואיכא דאמרי לה מתניתא אבא שאול בן אימא מרים אמר בין דלא שבועה בין דנקי שבועה בין דלא נדר ובין נקי נדר בין מנכסי ובין מנכסיא אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כבן אימא מרים:
דף פז,א משנה הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים ושלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה הפוגמת כתובתה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה מנכסי יתומים כיצד מת והניח נכסיו ליתומים והיא נפרעת מן היתומים לא תפרע אלא בשבועה ושלא בפניו כיצד הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו אינה נפרעת אלא בשבועה
דף פז,ב משנה ר' שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה:
דף פז,ב גמרא סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דקא טעין מאתים וקא מודה ליה במאה הויא ליה הודאה במקצת הטענה וכל המודה במקצת הטענה ישבע אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות אלא אמר רבא מדרבנן דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק איבעיא להו פוגמת כתובתה בעדים מהו אם איתא דפרעה בעדים הוה פרע לה או דלמא איתרמויי איתרמי ליה ת"ש כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו והפוגם שטרו שלא בעדים שלא בעדים אין בעדים לא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בעדים דודאי צריכה שבועה אבל שלא בעדים אימא תיהוי כמשיב אבידה ותשקול בלא שבועה קמ"ל איבעיא להו הפוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוטה מהו מי אמרינן כיון דקא דייקא כולי האי קושטא קא אמרה או דלמא איערומי קא מערמא תיקו איבעיא להו פוחתת כתובתה מהו מי אמרינן היינו פוגמת או דלמא פוגמת מודיא במקצת הא לא קא מודיא במקצת ת"ש פוחתת תפרע שלא בשבועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה נפרעת שלא בשבועה במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר רבא בריה דרבה באומרת אמנה היתה לי ביני לבינו: עד אחד מעידה שהיא פרועה: סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דכתיב (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ואמר מר כל מקום שהשנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות אלא אמר רבא מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעל אמר רב פפא
דף פח,א גמרא אי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא וסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא ומוקים להו להנך קמאי במלוה מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי היאך סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא אלא אמר רב שישא בריה דרב אידי יהיב לה כתובתה באפי סהדא קמא וסהדא בתרא ומוקים לה להנך קמאי בהלואה מתקיף לה רב אשי אכתי יכולה למימר ב' כתובות הואי אלא אמר רב אשי הוא דמודע להו: מנכסים משועבדים: תנן התם וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה ממאן אילימא מלוה השתא אביהן שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה אלא ה"ק וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה א"ר זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אמרו אמר לנו אבא לא לויתי אף בשבועה לא יפרעו מתקיף לה רבא אדרבה כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אמרו אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי: ונפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה: אמר רב אחא שר הבירה מעשה בא לפני רבי יצחק באנטוכיא ואמר לא שנו אלא לכתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא ורבא אמר רב נחמן אפי' בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חברו והולך ויושב במדינת הים ואתה נועל דלת בפני לווין: ר"ש אומר כל זמן שתובעת כתובתה וכו': ר"ש אהייא אמר ר' ירמיה אהא ונפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה לא שנא למזוני ולא שנא לכתובה ואתא ר' שמעון למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשיה משביעין אותה
דף פח,ב גמרא אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים דתנן מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף ר"ש כחנן רבנן כבני כהנים גדולים מתקיף לה רב ששת האי יורשין משביעין אותה בית דין משביעין אותה מיבעי ליה אלא אמר רב ששת אהא הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזר' לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין היורשים משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על מה שעבר ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן דתנן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים מינוהו בית דין ישבע מינהו אבי יתומים לא ישבע ר"ש כאבא שאול ורבנן כרבנן מתקיף לה אביי האי כל זמן שתובעת כתובתה אם תובעת מיבעי ליה אלא אמר אביי אהא כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה כו' נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותך אין יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותו לא היא ולא יורשיה ולא הבאין ברשותה ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול בן אימא מרים ורבנן ר"ש כאבא שאול ורבנן כרבנן מתקיף לה רב פפא התינח כל זמן שתובעת כתובתה אינה תובעת כתובתה מאי איכא למימר אלא אמר רב פפא לאפוקי מדר"א ומחלוקתו:
דף פח,ב משנה הוציאה גט ואין עמו כתובה
דף פט,א משנה גובה כתובתה כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול:
דף פט,א גמרא ש"מ כותבין שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקי' ושמואל אמר אף במקום שכותבין כתובה ולשמואל כותבין שובר אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה ואף רב הדר ביה דאמר רב בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת וכל הרוצה להשיב יבא וישיב תנן כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן בע"ח שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו בשלמא לשמואל מוקי לה במקום שאין כותבין ואמר כתבתי דאמרי' ליה אייתי ראיה ואי לא מייתי ראיה אמרינן ליה זיל פרעיה אלא לרב נהי דעיקר לא גביא תוספת מיהא תיגבי אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן כשאין שם עדי גירושין מיגו דיכול למימר לא גירשתיה
דף פט,ב גמרא יכול למימר גירשתיה ונתתי לה כתובתה הא מדקתני סיפא רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול בדאיכא עדי גירושין עסקינן דאי ליכא עדי גירושין במאי גביא אלא כולה רשב"ג היא וחסורי מיחסרא והכי קתני הרי אלו לא יפרעו בד"א כשאין שם עדי גירושין אבל יש שם עדי גירושין גביא תוספת ועיקר אי מפקא גיטא גביא ואי לא מפקא גיטא לא גביא ומן הסכנה ואילך אע"ג דלא מפקא גיטא גביא שרשב"ג אומר מסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב לדידך דאמרת גט גובה עיקר אלמנה מן הנשואין במאי גביא בעדי מיתה וליחוש דלמא גירשה ומפקא לגיטא וגביא ביה ביושבת תחת בעלה ודלמא סמוך למיתה גירשה איהו הוא דאפסיד אנפשיה אלמנה מן האירוסין במאי גביא בעדי מיתה וליחוש דלמא גירשה ומפקא גיטא וגביא אלא במקום דלא אפשר כתבינן שובר דאי לא תימא הכי עדי מיתה גופייהו ניחוש דלמא מפקא עדי מיתה בהאי בי דינא וגביא והדר מפקא בבי דינא אחרינא וגביא אלא ודאי במקום דלא אפשר כתבינן שובר אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה אילימא מהא נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל דלמא דכתב לה וכ"ת אי כתב לה מאי למימרא לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה דאמר שלא כתב לה אלא ע"מ שהוא כונסה דיקא נמי דקתני גובה את הכל אי אמרת בשלמא דכתב לה משום הכי גובה את הכל אלא אי אמרת דלא כתב לה מאי גובה את הכל מנה מאתים הוא דאית לה ואלא מדתני רב חייא בר אבין אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה דלמא דכתב לה וכ"ת אי כתב לה מאי למימרא מתה אינו יורשה איצטריכא ליה א"ל רב נחמן לרב הונא לרב דאמר גט גובה עיקר ליחוש דלמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא וכי תימא דקרעינן ליה אמרה בעינא לאנסובי ביה דקרעינן ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותיגבי ביה זמנא אחרינא:
דף פט,ב משנה שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות שתי כתובות וגט אחד או כתובה ושני גטין או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובה הראשונה מחזירה:
דף פט,ב גמרא אי בעיא בהאי גביא אי בעיא בהאי גביא לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל דאמר ר"נ אמר שמואל שני שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון לאו אתמר עלה אמר רב פפא ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה דיקלא לתוספת כתביה הכא נמי בדאוסיף לה ת"ר הוציאה גט וכתובה ומיתה
דף צ,א גמרא אם גט קודם לכתובה גובה שתי כתובות כתובה קודמת לגט אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה:
דף צ,א משנה קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה:
דף צ,א גמרא אמר רב הונא לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה ורב יהודה אמר אפי' תוספת יש לה מיתיבי חידשו נוטלת מה שחידשו חידשו אין לא חידשו לא אימא אף מה שחידשו והא לא תני הכי חידשו נוטלת מה שחידשו לא חידשו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה תיובתא דרב יהודה רב יהודה מתניתין אטעיתיה הוא סבר כתובתה קיימת אכולה מילתא קאי ולא היא אעיקר כתובה קאי -->