ביאור:אפלטון והתנ"ך: מהי ידיעה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית ד א: "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'".

אפלטון בדיאלוג "תאיטטוס" דן בשאלה מהי ידיעה.

תחילה, הוא אומר, אין היא המקצועות השונים בהם היא חלה. ובהמשך מדמה עצמו סוקרטס למיילד רעיונות שאינו יולד. תאיטיטוס אומר, כי ידיעה היא תחושה. ונענה, כי גם פרוטאגורס אומר - "אדם הוא קנה המידה לכל הדברים" (כל כתבי אפלטון, כרך ג', עמ' 86). ומה שנראה בעיניי אינו כך בעינייך. על-כן, ממשיך סוקרטס, אין שום דבר קיים אלא הכול מתהווה. וזה כנגד דעת האנשים חסרי-הפילוסופיה, הנוקשים, הגסים. וכן יש מצבים כמו חלום ומחלה בהם מה שנראה אין בו ממש. וממשיך - שפה זרה אנו שומעים ולא מבינים. ומי שאינו יודע לקרוא הרי רואה את האותיות. ומי שזוכר לא רואה בזמן אמת. ועוד - אדם יכול לדעת ולא לדעת את אותו דבר, כמו שיכול הוא לראות בעין אחת ובשנייה לא. ובכל-זאת האדם הוא קנה המידה לדברים. אלא שאפשר להוכיח טעותך. והמומחים יודעים טוב יותר. תאודורוס אומר, כי עם הדוגלים בזרימה ההרקליטית קשה לדבר ביישוב דעת. וסוקרטס אומר - ודאי גם הם מסבירים תורתם בנחת. ומוסיף - יש שני מיני תנועה - "האחד בטיב, השני - העתקה ממקום למקום" (שם, 131). ועוד - נשמתנו תופסת את הדברים דרך עצמה ודרך פעולות הגוף. "אין, אפוא, ידיעה בתוך הדברים, אלא במחשבה השוקלת אותם. שכן בתחום הזה אפשר, כנראה, להגיע לכלל מציאות ואמת, ובתחום ההוא - אי אפשר" (שם, 139), כלומר - בתחושה.

תאיטיטוס אומר, אם כך ידיעה היא סברת אמת. ונענה - וכיצד תיתכן סברת השוא, הרי מה שידוע - ידוע, ומה שלא ידוע - גם לא ידוע לגביו השוא. אלא, אולי, הוא מי שסובר "את שאינו בגדר היש" (שם, 142). או שסברת שוא היא סברה המחליפה דבר במשנהו. אך, הוא מסביר, לא קיימת סברה מחליפה. אדם יכול לחוש או לא לחוש בדברים שהוא יודע, ויש סרות שוא - בקישורה של התחושה למחשבה. אך במחשבה שנייה יש גם סברת שוא בתחום המחשבות עצמן. וכיצד בכלל אפשר לדבר אם איננו יודעים מהי ידיעה. ומציע - מי שקנה ידיעה הריהו יודע. ואחר-כך - יש הנואמים המשכנעים בלא לתת ידיעה. תאיטיטוס אומר - ידיעה היא סברת אמת שבצידה הסבר. וסוקרטס אומר, כי שמע, שהיסודות הראשונים - אין להם הסבר. כך - האותיות וההברות. "המסכם דבר מה לפי יסודותיו הריהו מסבירו" (שם, 173), אך - זה בעצם יתכן גם בלי ידיעה. לבסוף, ידיעה היא "סברה נכונה שבצדה ידיעת השוני" (שם, 178). אך כל אלה הם נפלים!

כך אצל אפלטון. ואילו בפסוק המצוטט למעלה, ישנו כפל משמעות ידוע של השורש לדעת - הוא בא גם במשמעות של להבין וגם במשמעות של יצירת מגע מיני. כך הוא מופיע גם בפסוק - שופטים ח טז: "ויקח את זקני העיר ואת קוצי המדבר ואת הברקנים וידע בהם את אנשי סכות".

בכך הוא מתקרב להגדרה שהונחה בדיאלוג, שידיעה היא תחושה. אך היא גם יותר מזה - היא חיבור והתמזגות, יצירת אחדות. וזאת אף-על-פי שידיעה לרוב מובחנת על-ידי ידיעת השונויות דווקא, כפי שמציע אפלטון בסוף דבריו. אך הדיוק יאמר - ידיעה אמיתית היא המוצאת את המאחד בתוך השונה.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-05-15.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0104_6