באר היטב על יורה דעה ריא
סעיף א
[עריכה](א) אינו: כתב הש"ך משמע אפילו זוכר התנאי בשעת הנדר דבכה"ג הנדר קיים לקמן ס"ב הכא בטל מטעם שכתב הר"ן לפי שאמר התנאי בשעת הנדר אבל לקמן התנאי והנדר אינם באים כאחד ושייך לומר עקריה לתנאי וכתב בפרישה לכאורה נראה דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה בשעת הנדר או קודם לכן אלא העיקר הוא באם מתנה ואמר בפי' למחר או לאחר שנה אנדור שלא לאכול בשר והריני מבטלו מעתה ה"ז בטל דהרי התנה בפירוש ע"ז הנדר משא"כ כשהתנה סתם ואומר אם אנדור והט"ז כתב שלא ידע מקום לדברי הפרישה דודאי בזה שייך החילוק דאם זכר לתנאי כו' כמ"ש בסמוך דאם זכר לתנאי ונדר הרי עקריה לתנאו אלא דהכא מיירי דמתנה בשעת הנדר דוקא וכ"כ בד"מ עכ"ל (ובנה"כ מסכים לדעת הפרישה ע"ש).
(ב) בלחש: כ' הב"ח דהיינו דוקא היכא דלא השמיע לאזניו אבל במשמיע לאזניו שפיר חשוב אמירתו הוציא בשפתיו לבטל הנדר והכי נקטינן בק"ש ותפלה והש"ך כתב דלא משמע כן בהרא"ש אלא דוקא ביטול בפרהסיא בעינן ול"ד לק"ש ותפלה וכ"מ ברבי' ירוחם דלא הוי ביטול אא"כ ביטל בקול רם בפרהסיא עכ"ל.
סעיף ב
[עריכה](ג) לנדר: והט"ז חולק ע"ז דלא איכפת לן כלל בתוך כ"ד לנדר אלא כל שיזכור התנאי אפילו אחר זמן הרבה שצריך תוך כ"ד לאותה זכירה להשים על לבו לקיים התנאי וכו' ע"ש (ובנה"כ השיג עליו ע"ש באריכות) וכאן שייך הג"ה דבס"א המתחלת והא דאמרי' כל נדרי וכו' וכתוב בתשובת מהר"מ גלאנטי דה"ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אע"פ שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים.
סעיף ד
[עריכה](ד) בשבועה: ובשבועה בנקיטת חפץ לא אתבריר לן דמועיל כל נדרי כן כתב מהרי"ו סי"ב.