באר היטב על חושן משפט רסד
סעיף א
[עריכה](א) לדקדק: פי' דבכל דבר הצלת ממון חבירו יכול אדם למצוא לו צד היתר ולו' אני קודם לילך ולטרוח על שלי פן אפסיד חובי או אתבטל ע"י השבה זו מעסק פלוני שיהיה לי מזה ריוח ממון מש"ה קאמר דזה לא יעשה אם לא בהפסד המוכח והברור. סמ"ע.
(ב) שיצטרך: וע"ז שייך לו' לשון המורגל בפומי דאינשי דקדוק עניות שהמדקדק בכל אלה יבא לידי עניות. שם.
סעיף ב
[עריכה](ג) רמ"ב: שם כתב הרמ"א די"א דהיינו דוקא ברבו שלומד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבו שמלמדו. אביו קודם לכל דבר ושכן נ"ל עיקר ע"ש והוא מספר חסידים סי' תקפ"ה וכ' עוד בס' חסידים שם דה"ה אדם אחר שאינו אביו כשמשכיר לו מלמד אבידת הנותן שכר קודם לאבידת רבו וע"ש. עש"ך.
סעיף ג
[עריכה](ד) הראוי: פי' כמו שהיה נוטל אחר לטרוח טרחא כזו להציל חמור כזה מן המים ושכר זה עכ"פ יטול ואין בו משום דמי השבת אבידה דלא גרע ממי שיש לו מלאכה דאינו חייב להניח מלאכתו ולעסוק בהשב' וה"נ הוי לפניו מלאכת הצלת חמורו אבל א"צ ליתן לו יותר בשביל הפסד חמורו דה"ל להתנות עם חבירו שאם ישלם לו דמי חמורו אז יציל שלו ומדלא התנה ש"מ דמחל לו א"נ משום דחבירו י"ל אם לא היית מצילו הייתי מהדר אחר איש אחר שהציל בשכירות זה עכ"ל הסמ"ע ועיין בתוספות פ' אלו מציאות דף ל"א ובב"ח.
(ה) זכה: דבשעה שירד להציל את של חבירו ונתייאש משלו נתחייב לו חבירו כפי תנאו שהתנה עמו ומשמיא רחימו עליה שעלה חמורו מאיליו ש"ס. סמ"ע.
(ו) הפקר: דהא נתייאש ממנו בשעה שירד להציל את של חבירו וכן הוא בירושלמי על משנה זו עיין בס' א"א דף ק"א ע"ב.
סעיף ד
[עריכה](ז) חמורו: פי' חמור של חבירו ג"כ דינא הכי דאפי' אם התנה עמו שישלם לו דמי חמורו וירד להציל ונפסד חמורו וחמור חבירו עלה מאליו ג"כ אין לו אלא שכירתו כאיש אחר ואם לא התנה עם חבירו או עם ב"ד תחלה אפילו שכירות אין לו אף דיש לו פסידא על ידו וכדין ירד להציל ולא הציל כ"כ מהר"מ פאדוה בתשובה סי' ס"ג מיהו נראה דגם בדינים הללו דירד להציל ולא הציל או שעלה מאליו אם לא היו הבעלים שם אף דלא התנה כאלו התנה עמהן דמי וצריך ליתן לו דמי שכירתו כמו לאיש אחר לפחות ובתשובתי הארכתי לדחות הראיה שהביא מהר"ם הנ"ל מהש"ס לדון דאף אם התנה עמו ועלה מאליו אין לו אלא שכרו ולע"ד אין ראייתו ראיה ושנראה לדון בזה דעלה מאליו אחר התנאי והיה לו פסידא ע"י הצלתו צריך לשלם לו כל דמי חמורו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דכ"פ מהרש"ל סימן מ' דבהתנה אף שעלה מאליו צריך לשלם לו שכרו משלם כל מה שהתנה ע"ש *).
(ח) שנתפסו: ואם אחד נתפס ופדאו אחר בממון צריך חבירו לשלם לו והיינו כדי דמיו אבל יותר לא ואם נתפס על עסקי נפשות צריך לשלם לו אף ביותר מדמיו וכן אם ברח ותפס השר ספריו ופדאן א' צריך לשלם לו כל מה שנתן עבורם משום בזיון הספרים כל זה מבואר בראיות ביש"ש ב"ק פ"ו סי' ט"ו ע"ש. ש"ך.
(ט) שהאמת: בד"מ הקשה על דברי מהר"מ פאדווה מהמרדכי דגוזל בתרא בב' שותפין במשכון א' ולקח השר של הא' המשכון שהיה בידו והוציא עליו הוצאות עד שהוציאו מתחת ידו ושותף הב' לא רצה ליתן לו להוצאה כלום כי אמר ששר שלו ידו תקיפה על השר של חבירו והיה מוציאו מיד שר שלו בכח בחנם וכתב דא"צ ליתן לו אלא כדי שכרו דמשמע הא כדי שכרו יש לו ומשני דשאני התם דהי' אפשר דשר שלו היה יכול להוציאו מ"מ עדיין לא הוציאו מידו משא"כ בנדון זה שכבר יצא מאליו וז"ש הרמ"א ואם לא יצא כ"א ע"י השתדלות כו' אע"פ שהאמת אתו כו' מכח קושיא זו וק"ל סמ"ע.
סעיף ה
[עריכה](י) ונסדק: דאז אין כאן הפסד גמור דיש תקוה להצילו מש"ה לא אמרינן בו דכל הקודם זכה עיין בתשובת רשד"ם סי' שע"ח ושפ"ט. שם.
(יא) הראוי: גם בזה מבואר בש"ס ובטור הטעם דמיירי דבעל הדבש היה שם וה"ל להתנו' עמו שע"מ שישלם לו דמי יינו יציל הדבש ומדלא התנה יכול זה לומר אם לא הצלתהו הייתי מוצא אחר שהיה מצילו בשכירות זה ומינה דאם לא היה בעל הדבש שם צריך לשלם לו כל דמי יינו וכמ"ש בס"ג בהג"ה וכן הוא בהרא"ש ומשום דאיירי כאן בשנים שפגעו זה בזה ואז גם בעל האבידה שם לכן לא כתב הדין בפירוש כשאינו שם וסמך אמ"ש לעיל. שם.
(יב) חייב: דעליו מוטל לקיים מצות השבת אבידת ממון חבירו כיון שאין לו הפסד. שם.
(יג) חולקין: בסי' רע"ד כתבתי דנראה דאפי' לדעת החולקין בזה מ"מ בפועל העוסק במלאכתו ויש לפניו השבת אבידה וא"ל בעל האבידה אשלם לך כל שכר פעולתך והשב אבידתי דצריך להשיבו ולוקח ממנו שכר בטילתו ושאני הכא דיכול להתנצל ולו' ניחא לי ביין שלי וע"ל סוף סימן רס"ה. שם.
(יד) ההפקר: ואם יכול להציל ע"י הדחק אין לו אלא שכרו וה"ה בכל הדברים הנ"ל. ש"ך.
סעיף ו
[עריכה](טו) הראוי: היינו שכר טרחה ושכר הכלים ומיירי באיש הנשכר לאחרים לעסוק במלאכת כלים ושכר בטילתו ניכרת דלולי שעסק בזה היה עוסק בשכירות אחרת ואין עליו לבטל ממלאכתו בחנם בשביל הצלת ממון חבירו וכן הטעם במעבורת שאח"ז ועוד נראה דאפי' אם ידוע שלא היה לו עסק אחר בעת הזאת וה"ה לבעל מעבורת שלא היה לו עתה מי להעבירו מ"מ צריך ליתן לו שכר כאיש אחר כיון דכל שעה שבא אחד ומבקש ממנו להעבירו או לעשות לו בכליו מלאכה קלה כזו או כבידה ממנה שדרכן לתת עליה שכר אינו בדין שיהא זה עדיף משום צורך הצלת ממונו או גופו מש"ה צריך ליתן לו שכר עכ"פ כאינש דעלמא. סמ"ע.
סעיף ז
[עריכה](טז) י"א: עיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' פ' ובתשובת ן' לב ס"א כלל י"ז סי' צ"ט ובתשובת רמ"א סי' פ"ו ובתשובת מבי"ט ח"א סי' נ"ו ובשאלות השניות סי' ס"א ובס' א"א דף ק"א ע"ג.
(יז) ובשדכנות: וכן הדין בסרסור ודלא כמ"ש בתשובת דברי ריבות סי' שכ"ו ובתשובת ן' לב כתב ג"כ דדוקא שדכן ולא סרסור ע"ש דליתא וק"ל וע"ל סי' קפ"ה ס"י בהגה. ש"ך.
(יח) הרבה: ומהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ח פסק דנותן לו כל מה שהתנה ונ"ל דלא פליגי ומהרש"ל איירי במקום דאין לשדכנות קצבה וכ"נ מדבריו שם ע"ש. שם (ועיין בתשובת הגאון ח"צ ז"ל סי' נ"ז).