באר היטב על חושן משפט רלו
סעיף א[עריכה]
(א) המציקים: עיין בתשו' מהרי"ט סי' נ"ט ובתשו' רש"ך ס"ב סי' ר"ז ובתשו' ר"ל ן' חביב סוף סימן ס' וברשד"ם סי' רע"ה ור"פ ובלחם רב סי' קנ"ד וקס"ד ומעשה חייא סי' י'.
(ב) בזול: ואף אם קנהו כדי שויו או ביוקר יותר לא חלקו חז"ל בתקנתן והצריכו להלוקח ליתן להבעלים שליש במעות שנתן להמציק או רביע בקרקע דאל"כ לא אשתמיט בשום דוכתא בש"ס ובפוסקים לתלות הנתינה לבעלים לפי הסך שקנהו מהמציק גם הברירה ביד הבעלים ליקח מה שרוצים יותר אם מעות או קרקע. סמ"ע.
סעיף ב[עריכה]
(ג) אינו מאמין: הנ"מ הוא לענין שליש המעות דתלוי במה שנתן להמציק. שם.
סעיף ג[עריכה]
(ד) להחזירה: נראה דאף לאחר כמה שנים הרשות ביד הבעלים לסלק ללוקח כיון שקנייתו מתחל' תוך י"ב חדש הי' באיסור. שם.
סעיף ד[עריכה]
(ה) אחריות: דאז ודאי במכירה גמורה מכרה ללוקח דודאי לא היה מבקש ממנו המציק לקבל אחריות כמו שלא ביקש ממנו בתחלה קבלת אחריות כשפדה נפשו בקרקע זו שנתן לו. שם.
סעיף ה[עריכה]
(ו) שטוענים: דקי"ל טוענין ללוקח וליורש כל מאי דהוה המוכר או אביו מצי למטען אי הוה לפנינו וה"ה אם הוא קיים וטוען כבר קניתיו מהבעלים ע"י שליש שנתתי להם נאמן שהרי יש כאן חזקת ג"ש וטענת לקוח. שם.
(ז) שליש: אם קנאו תוך יב"ח וה"ה דמצי למימר נמי שקנה תחלה מהבעלים ואח"כ מהמציק אלא חדא מינייהו נקט. שם.
(ח) יום: דאז אף אם היה עדיין ביד הראשון והיה טוען נתתי לו השליש נאמן והאי יום א' ל"ד אלא אפי' שעה א' כל שנוכל לו' דפייס באותו זמן להבעל בהשליש אבל אם הלוקח ראשון לא טען כן אנן לא טענינן ליה ואפי' שהה בידו כמה שנים ה"ל חזקה שאין עמה טענה. שם.
(ט) עובד כוכבים: הטעם פשוט דעובד כוכבים ודאי לא חש לפייס הבעלים בהשליש כדי שלא יהא בגזילה בידו. שם.
סעיף ז[עריכה]
(י) זרוע: עיין בתשו' רש"ך ס"ז סי' כ' ובתשובת רשד"ם סי' שמ"א.
(יא) להוציאה: כן הוא דעת הרמב"ם אבל הרא"ש בשם ר"ג והטור כת' דיכול להוציאה מיד הלוקח אפי' שהתה ביד העובד כוכבים יותר מיב"ח ונותן להלוקח מה שפרע בשבילו דדוקא בסקריקון ומציקין דהישראל מסור בידן להרגו ופדה הישראל נפשו ונתן לו מעצמו השדה להניחו בזה הוא דאמרו דלאחר יב"ח זכה בו הלוקח משא"כ בזה דאעפ"י שאמת היא שחייב לו מ"מ אין לו עליו אלא דמי חיובו והרי זה בא ליתנם ללוקח ודברי טעם הן ובתראי נינהו ולא ידעתי למה לא הביאן הרמ"א ז"ל עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דכ"פ מהרש"ל פ"ו סי' י"ד עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ד ובהלכות השניות סי' קכ"ח דף קנ"ח וע' בתשו' שב יעקב חח"מ סי' ט"ז ע"ש.
סעיף ח[עריכה]
(יב) שמין: ר"ל דאין צריך להחזיר ללוקח כל הדמים שנתן להעובד כוכבים עבורו אלא מה שהיה צריך הבעל ליתן להעובד כוכבים אם היה יכול להשתדל בזול ממנו ולא יותר ומ"ש דצריך ליתן לו עד כדי דמי הבית היינו אם אין הבעלים יכולין להשתדל בזול יותר עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דזה פשוט בל' הרא"ש אמנם אם כוונת הלוקח היה להציל מיד העובד כוכבים ולהחזיר לנגזל צריך ליתן לו כל מה שהוציא עד כדי דמיו מהרש"ל פ"ו דב"ק סי' י"ד ע"ש עכ"ל.
(יג) לבעלים: אם קנאם וה"ה אם גזלם ממנו כ"כ בס' באר שבע דף ע' ע"א ועיין בתשו' רמ"א סי' קי"ג וע"ל סי' שנ"ו ושס"ח. ש"ך.
סעיף ט[עריכה]
(יד) נתייאש: עיין בתשו' הרא"ש פח"ה ריש דף מ"ד מ"ש בזה.
(טו) כלום: ואע"ג דגם זה העובד כוכבים מסתמא מיזל במכירת השדה כיון שבא לידו בעקיפין בחנם מ"מ כיון דנתייאש לא נשאר לו זכות בו משא"כ במציק וסקריקון דאין הוכחה דנתייאש דמחמת יראה שמסור בידו להורגו הוצרך לשתוק מ"ה תקנו שצריך הלוקח ליתן להבעלים שליש כמ"ש בס"א וזה ברור ודלא כע"ש. סמ"ע.
(טז) באנס: עיין ביש"ש מדינים אלו.
(יז) כדין: ר"ל כיון שלא חלט הישראל הקרקע להעובד כוכבים אם לא יפרע לזמן שקבע לו אלא שיהי' לו רשות למוכר ובדיננו בכיוצא בזה אין לו אלא דין שליח אף אם אמר ליה בלשון המועיל דלא הוי אסמכתא וכמ"ש בסי' ע"ג ואף א"ת שבדיניהן אין הדין כן הלא מסיק הב"י בסי' ק"נ בשם הרשב"ץ ז"ל וכיון שמכר זה בטל בדיננו אפילו אם היה קיים בדיניהם אנו מבטלין אותו) והביא ראיה לדבריו ע"ש. סמ"ע.