אלשיך על בראשית יד כא

עוד כיוון "ברוך אברם" ולא על גבורתו שנצח ארבע מלכים גדולים, כי אם זכותו שעל ידו "אל עליון קונה שמים וארץ". אך הגבורה והניצוח לא עשאו אברם כי "ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך" כי הוא עשה ולא אתה: "ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך". (כא):

הנה למעלה כתבנו טעם אחד על מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו, כי אם הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני, והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו, אך בראותו "שויתן לו מעשר מכל", אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כי אם להחזירו לא היה נו"תן" ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך "ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום" כו' "תן" כו' "והרכוש קח לך":

ועל דרך זה אפשר גם כן שבתחלה לא חשב שהיה הענין רק להציל את לוט אך לא היו צריו, אך באומרו "מגן צריך" שיורה על היותם צריו גם כן כיוון, ואם כן יאכל שלל צריו, על כן אמר "תן" כו' "והרכוש קח לך":

<< · אלשיך על בראשית · יד כא · >>