אלשיך על בראשית טז
"ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר. ותאמר שרה אל אברם הנה נא עצרני יי מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי" (א - ב):
הנה אומרו אשת אברם הוא מיותר, כי מי לא ידע שאשתו היא. ועוד אומרו עצרני, הלא עקרה היתה, ואיך תאמר עצרני שמורה כי ראויה היא אלא שעצרה מלדת. וגם מלת נא מיותרת. אך הנה כתבנו למעלה מאמרם ז"ל (בראשית רבה מד יד) שאמר לו הקדוש ב"ה, עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכבא, שהוא מושל על המזל ולא המזל בו, ומעתה יכול להוליד, אלא שמה שמאחר הוא למה שהזרע שהוא יתברך חפץ להוציא ממנו הוא קדוש, ואינו יוצא רק כמו שאמרו ז"ל (שם מו ב) קנמון אני מעמיד כו' כשבוטל יצרו כשבוטלה תאותו, כמפורש אצלנו פרשת תולדות ופרשת שמות. וזה כתבנו שכוון באומרו כה יהיה זרעך, שלא יקוץ אם יתמהמה, כי זרעו יהיו צדיקים ובאים ברוב הימים. וכן כתבנו במקומות הנזכרים כי למען יצא יצחק מטיפה קדושה, הוצרך להטיל הזוהמא בהגר שיצא ישמעאל מזוהמא, וישאר הזרע יותר נקי לשרה להוליד את יצחק, אחר המולו:
(א) ובזה נבא אל הענין, אמר "ושרי" למה שהיא "אשת אברם" - בת זוגו - על כן "לא ילדה לו", כי הזרע העתיד לצאת לו ממנה לא עתה הוא, אך הוא איננו נמנע ההולדה כי כבר נותן המזל תחתיו. "ולה שפחה מצרית" ראויה להטיל בה הזוהמא כעת:
(ב) "ותאמר שרי" הנה עד כה נחשבתי לעקרה, אך "הנה נא" שבישרך ה' בזרע ודאי הוסר עקרותי, אלא שעצרני בלבד עד תזקין יותר ותתן זוהמתך, על כן "בא נא" כעת "אל שפחתי", והטל בה הזוהמא, "אולי אבנה ממנה" מעתה ולא תצטרך להאריך בזקנה להתיכה:
"ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה. ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יי ביני וביניך. ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה. וימצאה מלאך יי על עין המים במדבר על העין בדרך שור. ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת. ויאמר לה מלאך יי שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה. ויאמר לה מלאך יי הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב. ויאמר לה מלאך יי הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע יי אל עניך. והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן. ותקרא שם יי הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי". (ד - יג):
(ה) "ותאמר שרי וכו' חמסי עליך" וכו'. ראוי לשום לב אם הגר חטאה, מה פשע אברהם בדבר שתמסור דין עליו. והנה אמרו רבותינו ז"ל (שם מה ו) כי מסירת הדין היה, אילו אמרת הנה אנו הולכים ערירים פקדני ה' גם אני, אך לא שאלת כי אם על עצמך ונתנו לך. והנה אם כן למה תלה במה שהיתה קלה בעיניה, הלא תלונה זו גם שלא תקל בעיניה, ישנה. ועוד כי לפי זה מה תקן באומרו הנה שפחתך בידך וכו'. ועוד מה בצע לשרה בהבריח אותה. ועוד מה שאלת המלאך אי מזה באת וכו', האם יפלא מהמלאך מאין באה. וגם היא מה חידשה לו באומרה מפני שרי כו', כי הלא היא הכירה כי מלאך ה' הוא כמו שאמרו ז"ל (שם י). ועוד כי הנה פירש רש"י והוא מרבותינו ז"ל (שם), כי בכל אמירה היה מלאך בפני עצמו, ולפי זה יקשה כי הלא מלאך הראשון לא צוה לה ולא חידש לה כלום, כי אם ששאל אי מזה באת וכו' והשיבה לו היא מפני שרי וכו', ומלאך אחר אמר לה שובי וכו'. ועוד למה המלאך השלישי אמר לה מרבוי הזרע והרביעי אמר לה מההריון והלידה, ונהפוך הוא כי הלידה היא תחלה. ועוד למה היו ארבעה מלאכים, ואחד היה מספיק, כי הכל ענין שליחות אחד. ועוד אומרו ותקרא שם ה' הדובר אליה וכו', והלא מלאכים היו הדוברים אליה ולא ה'. ועוד אומרו אתה אל ראי כו' שיראו דברים משוללי הבנה:
אמנם הנה לכאורה אפשר לומר כי חששה שרי פן מה שהוקלה בעיניה היה כי אברהם אמר לה כי בולדה יקרא לו זרע. ועל כן אמרה הנה "אנכי נתתי שפחתי", שהיתה שלי שפחת מלוג כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מה ב), נכנעת לי, ואיך כאשר "ותרא כי הרתה ואקל בעיניה", כלומר ואין זה כי אם שהבינה ממך כי זרעה נכון לפניך, ואם כן אין לי תקוה. על כן "חמסי עליך"וישפוט ה' כו' כי לא התפללת עלי והיה מתקיים זרעך בי:
(ו) אז השיב "הנה שפחתך" וכו' כי עדיין שפחתך היא ולא בשפחה יקרא לי זרע, ואם תעיז פניה, לא ממני הוא, ועשי לה הטוב, והביאה למוטב:
או יהיה, כי אמרה הנה "נתתי שפחתי בחיקך" שבזכות זה אבנה ממנה, "ואקל בעיניה", ומכנסת בי קנאה ותחרות, ואיך על ידי עון זה תמשך לי זכות לבנות ממנה. על כן "חמסי" וכו' שלא התפללת עלי ולא הייתי [בא] ליבנות על ידי תת אותה לך ואקל בעיניה ויקרני עון. על כן השיב לה אל תקנאי ותכעסי ותחטאי, כי אם "עשי לה הטוב" וכו' לייסר אותה כגברת את שפחתה:
(ח) והנה על זכות אברם רצה הקב"ה להמציא לה ארבעה מלאכי המרכבה ושכינה עמהם. ולהיותה אשה ושפחה לא זכתה תדבר עמה השכינה מיד, רק שתעלה בהדרגה. ראשונה תראה המלאך הקטן מארבעה רגלי המרכבה, ואחריו אשר למעלה הימנו עד הרביעי הוא הגדול שבהם. ואחר שהוכנה להשיג קו לקו, תדבר בה השכינה על ידי הכנת ארבעתן בהדרגה. ועל כן הוצרכו לדבר עמה ארבעה מלאכים, שעל ידי דבור עמה כל אחד, היתה קונה הכנה אל הקדושה. והוא כי הארבעה מלאכים הם מיכאל גבריאל רפאל נוריאל, וידוע כי הקטן הוא מבחינת הדין הרפה היא שכינה, ורפאל בחינת רחמים, וגבריאל בחינת גבורת הדין, ומיכאל מבחינת החסד כנודע. והקטן היחל "ויאמר"לה "הגר שפחת שרי", כלומר הנה את שפחה והיא שרה וגבירה לך, "אי מזה באת" מאיזה יחס באת שתגדלי עליה, "ואנה תלכי" שתקני שלימות יותר מבהיותך שפחה נכנעת לה, והן אלה דברי דין ורוגז מעין בחינתו. אז הודת ואמרה הדין עמך, כי מודה אני כי היא גברתי ולא תקל עוד בעיני. הנה המלאך היה כלה ענינו והביאה למוטב שתכיר ערכה:
(ט) ואחר שהוכנה קצת על ידי הקטן, בא רפאל שמבחינת רחמים, ואמר לה "שובי אל גבירתך והתעני" והיי "תחת ידה" כי תרחמך:
(י) ומזה עלתה אל המלאך גבריאל שלמעלה הימנו, ואמר לה "הרבה ארבה" וכו' שהרבוי הוא מבחינתו כנודע:
(יא) ואחר כך עלתה אל דבר אליה המלאך מיכאל ובישרה על ההריון והלידה, וששמע ה' את עניה שהכל על צד החסד. וגם הוא נתייחס לבשורה זו כי הוא אשר בא לבשר את שרה על הריונה כעת חיה ולשרה בן:
(יב) ואחר כך דברה בה שכינה ותאמר לה "והוא יהיה פרא אדם" כו':
(יג) אז "ותקרא את שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי" כו', והוא כי עד כה דברו בה ארבעה מלאכים אחד לאחד, והיתה רואה את כל מלאך הדובר אליה, ואחר כך עתה שמעה "והוא יהיה פרא אדם" כו', ולא ראתה את הדובר בה, אז אמרה הנה אינך מלאך כי אם "אתה אל ראי" שהוא רואה ואינו נראה. כי אמרה "הגם הלום" שהוא אשר עתה הלום שהוא לפני עתה - הוא מיכאל שדבר לי באחרונה - שהוא הגדול בהם זכיתי לראותו "אחרי רואי" את הקטנים ממנו, ואם גם זה הוא מלאך למה לא ראיתי אחרי רואי הגדול, אך אינו כי אם שאתה אל ולא מלאך:
או יאמר, "אתה אל ראי" ולא מלאך, כי הלא אין ספק שהשכינה פה, כי הלא ארבע מלאכי המרכבה הנם פה, כי הנה שלשה מלאכים נתוספו לדבר בי אחר הראשון ולמה הראשון לא דבר הכל, אך אין זה רק שאראה ארבע מלאכי המרכבה ושאעלה בהדרגה למען אדע כי השכינה שעליהם פה, ושהיתה ההדרגה לשתדבר בי השכינה אחרי כן. וזהו אומרה כי "הגם" נוסף על הראשון - כי כן טבע לשון "גם" לרבות ולהוסיף על הקודם - וכן אחר, "הלום" ממנו והלאה, ו"גם" עוד אחר "ראיתי", שהם שלשה "אחרי רואי" את הראשון, ולמה הראיתי ארבעתן ולא הספיק האחד, כי אם "אחרי רואי" את האחד ראיתי עוד שלשה, אם לא שאתה אל ראי שאדע כי אתה פה, ושעל ידי הדרגתן זכיתי לשמוע מפיך עם שלא ראיתיך, כי "אתה אל ראי" רואה ואינך נראה: