אלשיך על אסתר ג ב

(ב) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים וכו'. ראוי לשים לב כי ראשונה היה ראוי יאמר כי צוה המלך לפניו יכרעו וישתחוו, ואחר כך יאמר כי כן עשו, שהוא כסדר, כי תחלה מצוה ואחר כך מקיימים, ולא יקדים המעשה כי היו כורעים וכו' ויתן טעם כי כן צוה לו המלך. ועוד כי מהראוי יאמר כי צוה להם ולא לו. ועוד אומרו לא יכרע וכו' לשון עתיד ולא אמר איננו כורע ומשתחוה. אך אין ספק כי לגדול שבכל שרי המלך שכסאו מעל כל השרים, שמבלי צווי המלך לא יבצר מהם מכרוע לפניו, אך מה שצוה המלך היה גם להשתחות שהוא פשוט ידים ורגלים, על כן אם היה אומר ויצו המלך לכרוע ולהשתחות להמן ואחר כך שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים היה נראה כי מבלי צווי המלך לא היו אפילו כורעים לפניו, אך באומרו תחלה שהיו כורעים ומשתחוים, אומר כי כן צוה לו המלך על אומרו משתחוים דסליק מניה, כי כריעה בעלמא גם מתחלה היו עושים. והנה אמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ו ב) שהניח עבודה זרה בבגדו שעל כן מרדכי שם נפשו מנגד לבלתי כרוע לפניו. ובזה יתכן אומרו צוה לו ולא אמר להם, והוא כי הוא הרשיע לשים עבודה זרה להכשיל, כי המלך לא צוה שיכרעו כי אם לו לעצמו, כי אין אומרו לו חוזר אל מלת צוה, כי אם אל הפעל, כי צוויו כורעים ומשתחוים להמן, כלומר ולא לצלמו, כי כן צוה לו המלך ולא לעבודה זרה שעמו, ומה גם ליהודים, וזהו וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, כלומר להמן מצד עצמו כי כן צוה לו, כלומר כי כן שהוא הכריעה וההשתחויה הנזכר צוה לעשות לו המלך, אך לא לעבודה זרה שלו, כי לא היה לב המלך רק על עצמו, ועל כן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ולא אמר איננו כורע ומשתחוה, לומר כי לא להיות מרדכי שר ובעל מעלה שהיה לו ישיבה בשער המלך היה מתגאה לבלתי השתחוות, כי אם אפילו לא היה כי אם מרדכי לא היה לו תואר מעלה כי אם שמו לבדו, אף על פי כן לא יכרע ולא ישתחוה אפילו יסיר עבודה זרה מחיקו, ומה גם עתה דתרווייהו איתנהו:

<< · אלשיך על אסתר · ג ב · >>