לדלג לתוכן

איכה רבה ג ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · איכה רבה · ג · ז · >>


ז.    [ עריכה ]

זכר עניי ומרודי כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע זכור ענויין שעוניתי ומרודי שמרדתי בך, ויסורין שהרויתני לענה ורוש. יצאו אלו באלו. זכור תזכור תני ר' חייא: משל למלך שיצא למלחמה, והיו בניו עמו, והיו מקניטין אותו. למחר יצא המלך לבדו, ולא היו בניו עמו. אמר המלך: הלואי היו בני עמי, ואפילו היו מקניטים אותי. כך: המלך זה הקדוש ברוך הוא. בניו: אלו ישראל. בשעה שהיו ישראל יוצאין למלחמה, היה הקדוש ברוך הוא יוצא עמהם. כיון שהכעיסוהו, לא יצא עמהם. וכיון שלא היו ישראל בארץ, אמר: הלואי היו ישראל עמי, ואפילו היו מכעיסים אותי. ואית לן ג' פסוקים (ירמיה ט') [ מי יתנני במדבר מלון אורחים. מי יתן עמי עמי כמראש כשהיה במדבר. וכתיב: (יחזקאל ל"ו) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו' והדין: זכור תזכור ותשוח עלי נפשי. אמר רבי יודן: זכור תזכור יודע אני שאתה זוכר אומות העולם, אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי מתלא אמרה: עד דשמינא עביד קטין, נפשיה דקטינא נפקת. זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר: משל למה הדבר דומה, למלך שנשא מטרונה, וכתב לה כתובה מרובה. ואמר לה: כך וכך חופות אני עושה ליך, כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך. הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואיחר לשוב. נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה, ואומרות לה: הניחך המלך והלך לו למדינת הים, ושוב אינו חוזר עליך, והיתה בוכה ומתאנחת. וכיון שנכנסה לתוך ביתה, פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה: כך וכך חופות אני עושה, כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך. מיד היתה מתנחמת. לימים בא המלך, אמר לה: בתי, אני תמה איך המתנת לי כל אותן השנים?! אמרה לו: אדוני המלך, אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי, כבר אבדוני שכנותי. כך עובדי כוכבים מונין את ישראל, ואומרין להם: אלהיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם, עוד אינו חוזר עליכם. והן בוכין ומתאנחין. וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה, ומוצאין שכתוב: (ויקרא כ"ו) ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם. והן מתנחמין. למחר כשיבא קץ הגאולה, אומר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, אני תמה מכם! היאך המתנתם לי כל אותן השנים? והן אומרים לפניו רבש"ע: אילולי תורתך שנתת לנו, כבר אבדנו האומות. לכך נאמר: זאת אשיב אל לבי. ואין זאת, אלא תורה, שנאמר: (דברים ד') וזאת התורה. וכן דוד אמר: (תהלים קי"ט) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. על כן אוחיל לו. ומיחדים שמו שתי פעמים ביום, ואומרים: (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: