איכה רבה ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · איכה רבה · ג · ו · >>


הוסף ביאור

ו. [עריכה]

ויגרס בחצץ שני מעשה בבנו של ר' חנניה בן תרדיון שנתחבר ללסטים וגילה את רזן. והרגוהו ומלאו פיו עפר וצרורות. לאחר שלשה ימים נתנוהו בכליבא, ובקשו לקלס עליו מפני כבוד אביו, ולא הניחן. אמר להם: הניחו לו ואני אומר על בני. פתח ואמר: (משלי ה') ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. ואמו קראה עליו: (שם י"ז) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. אחותו קראת עליו: (שם כ') ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ. ותנן: כל שהוא מסעודת תשעה באב, אסור לאכול בשר ולשתות יין ולאכול שני תבשילין ולרחוץ ולסוך. וכל שאינו מסעודת תשעה באב, מותר לאכול בשר ולשתות יין ולאכול שני תבשילין. רב מן דהוא אכיל כל מאכלו. נסיב חד פת, פחית ויהב עליה קטם, ואמר: זו היא סעודת תשעה באב. לקיים מה שנאמר: ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה רבי אלעזר ברבי יוסי בשם ר' חנניה בריה דרבי אבהו אמר: מעשה באשה אחת בקיסרין שהוליכה את בנה אצל נחתום אחד. אמרה לו: למד את בני אומנות. אמר לה: ימתין אצלי חמשה שנים, ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה. כמה מינין יש בחטה? ר' אחא אמר: בחטי מנית [=שם מקום], חטים דלא מנין. ורבנן אמרי: חמש מאות בחטין כמנין "מנית". ר' חנינא ור' יונתן הוו יתבין וחשבין להון עד שתין, וקמו להון. עוד אמר רבי אלעזר בר' יוסי: מעשה באשה אחת שהוליכה את בנה אצל חד פרכוטס. אמרה לו: למד את בני אומנות. אמר לה: ימתין אצלי חמש שנים ואני מלמדו מאה מינין בביצה. שמע רבי ואמר: לא ראינו שיש טובה בעולם. שמע ר"ש בן חלפתא ואמר: לא שמענו שיש טובה בעולם. רבי יהודה בן בתירה אזל לנציבין בערבי צומא רבא אכל ופסק. שמע ריש גלותא ואתא לגביה, אמר ליה: ישגח עלי רבי. אמר לו: אכלית ופסקית. אמר לו: ישגח עלי רבי דלא יהון אמרין, "לא חשביה כלום מטרח עלוי", אזל עימיה. כיון דאזל, אמר: לטליא ברי פטיליק דאת מייתי לן, חד זמן קדמיי לא תייתי לן זמן אחורי. מן דאכלון אייתין קדמיהון תמנין פטילקין, אכל מכל פטיליק חד פת, ומכל פטיס חד כס. אמר לו: רבי, מן דאכלית ופסקית אייתון קדמך תמנין פטילקין, מחדא פטיליקי אכל רבי חדא פתית, ומחדא פטיס אישתי רבי חד כס. אמר: ובמה קרן לה "נפשא"? דהיא כמה דאיתיהיב לה היא נפישה. ר' אבהו אזל לבצרה, ואיתקבל גבי יוסי רישא. אייתון קמיה תמנין מיני מוחין דעוף, אמר לו: לא יכעוס רבי דלא הוה צידא ספק, ולא קריין ליה יוסי רישא, אלא דלא הוה מאכליה אלא מוחין דעוף. ר' חייא רבא אזל לדרומא, ואיתקבל גבי רבי יהושע בן לוי, אייתו לקמיה עשרים וארבעה תבשילין. אמר לו: בשבתא מה אתון עבדין? אמר ליה: אנן כפלין להון. לבתר יומין אתא רבי יהושע בן לוי לטבריא, ואיתקבל גבי ר' חייא רבא, ויהב לתלמידוי דר' יהושע דרכמונין. ואמר להון: זילו ועבידו לרבכון כמנהגיה. רבי יצחק בר' אליעזר הוה ידע למיסדר סעודתא,כמנין ימות החמה. כד הוה ליה הוה עביד, כד לא הוה ליה, נסיב גרעינין ומני עליהון, בגין דלא יתנשי יתהון. נשיתי טובה אמר רבי שמעון בן גמליאל: זו רחיצת ידים ורגלים אחר המרחץ. ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' אמר רבי שמעון בן לקיש: משהקדוש ב"ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה, חוזר ומרחם עליהם. הדא הוא דכתיב: ואומר אבד נצחי: