אור החיים על דברים כא כב
| אור החיים על דברים • פרק כ"א • פסוק כ"ב |
• י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יח • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־עֵֽץ׃
"וכי יהיה באיש חטא וגו'".
סמך פרשה זו לשלפניה, לפי שהיה מסלסל סדר תיקון האדם, בתחילה העירו על עצמו כמו שפירשתי ברמז פרשת כי תצא, אחר כך העיר האב על הבן כמו שרמזנו בפסוק "כי יהיה בן סורר וגו'", וכאן העיר על חכמי הדור לפקוח עין על עושי עול, והוא אומרו "כי יהיה באיש חטא משפט מות" ונשאר עומד במרדו ולא חזר בתשובה עד שמת בחטאו, והוא אומרו "והומת", ותלה ה' חסרונו על החכם כאומרו "ותלית אותו על עץ" זה החכם עץ עושה פרי שהוא יטול עונשו, כי ה' ציוהו להוכיח ולחזור ולהוכיח עד הכאה (ערכין ט"ז ב) וכמו שכתבנו בפרשת קדושים, וכשהוא העלים עינו מאיש זה עד שמת מתחייב בו:
ואומרו (להלן כג) "לא תלין וגו'". בא לצוות להמון עם שלא יהרהרו אחר החכם, על דרך אומרם (תנדב"א פ"ג) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה והעמידוה בודאי עשה תשובה, והוא אומרו "לא תלין נבלתו" כי החטא יקרא גם כן נבילה לא תהרהר אחריו בלילה שהוא זמן לינה אחת על העץ שהוא תלמיד חכם, "כי קבור תקברנו" לאותו חטא מעל העץ "ביום ההוא" עצמו, והטעם "כי קללת אלהים" שאם אינך עושה כן אתה מחלל שם שמים וכאלו אתה נוגע בכבודו יתברך.
וגמר אומר "ולא תטמא את אדמתך", יתבאר על דרך אומר' ז"ל (שבת קי"ט ב) לא חרבה ירושלים אלא על שהיו מבזים בה תלמוד חכמים שנאמר (דה"ב ל"ו ט"ז) ויהיו מלעיבים וגו', ולזה צוה ה' שלא יסובבו בביזוי תלמיד חכם טומאת הארץ בביאת גוים בנחלת ה' ויטמאוה:
<< · אור החיים על דברים · כא · כב