אגרות הרמב"ם/מוסר הרמב"ם לבנו רבי אברהם

מוסר הרמב"ם לבנו רבי אברהם

מוסר נאה מאד מהרמב"ם ז"ל להרב החכם רבי אברהם בנו ז"ל:

אברך את ה' אשר יעצני ובדרך אמת הנחני. חסדיו אזכיר כעל כל אשר גמלני. יסר יסרני ולמות לא נתנני. בימינו אחזני. ובצל ידו החביאני. מסבלות הגלגל הוציאני. ומתהפוכותיו הצילני. בכור הזמן צרפני. ומשחרות הילדות הלבינני. ומתשובותיו [צ"ל וממשובותיו] הבדילני. ממלחמת יצרי השקיטני. ויקער בנחש השיאני. ומתוק הטעימני. ומעפר הקימני. ועם נדיבים הושיבני. הימים הורוני. והנסיון השכילני. והזמן הוכיחני. ועד כה ברכני והחייני. מזולתי הבינני. ובין טוב לרע הבחינני. אשר בידו קצי הודיעני. ולא אדע מתי ומה חדל אני. ולכן אהבתו העירני. לצוות הילדים אשר חנני. לשמור דרך ה' ולהורותם מאשר הורני. ולהורישם אשר הורישני. בטרם יקראני. וכבודו יאספני. שמעוני בני ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדים ורחם. חזקו והיו לאנשים יראו את ה' אלקי אביכם אלקי אברהם יצחק ויעקב. ועבדוהו בלבב שלם מאהבה כי היראה מביאה הזריזות מן החטא והאהבה מביאה זריזות למצות. דעו כי הכל יביא במשפט על גלוי ועל נעלם על טוב ועל רע. המטיב פעלו יטיבו לו בעולם הזה. רואיו יפארוהו. ויודעיו יאשרוהו. ובהמלא מספר ימיו בהפרדו מבני אדם ישמח על כשרון פעלו ויתנחם ולא ידאג מאד למות כי לא ידאג לעונש. אבל יצפה לגמול טוב לראות בטוב הצפון ליריאי ה' וביתו יהיה נכון עד עולם. והמשחית דרכו וירדוף הרע הרע ירדפהו וישיגהו וישחית מעשיו. רואיו יעקשו עליו פיהם וילוזו שפתותיהם. ובמותו בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. כי בחושך ילך ובחושך שמו יכוסה וישען על ביתו ולא יעמוד. אחלי לפניכם תכירו יתרון האור מן החשך ומאסו במות וברע ובחרו בחיים ובטוב כי הרשות נתונה לכם. הנהיגו עצמכם במדות הטובות כי טבע האדם תלוי במנהג והמנהג יוקבע בטבע. דעו כי שלמות הגוף קודם לשלמות הנפש והוא כמפתח הפותח טרקלין. ולכן עיקר כוונת מוסר על שלמות גופכם ותקון מדותיכם לפתוח לפניכם דלתות שמים. תתנהגו בכבדות ובכודות חדלו לכם מחברת הקלים ומישיבת הרחובות ומשחוק הבחורים כי משם יצא פרי רע. המצאו תמיד בין כבירים וחכמים אך בענוה ובהכנעה ובשפל המקומות הטו ראשיכם ופתחו אזני לבכם לשמוע ולהאזין דבריהם ומה יגנו ומה ישבחו שקלו הענינים קצתם עם קצתם ואז תשכילו. ושמרו פיכם ולשונכם מהעתיר דברים לפניהם. כלכלו דבריכם במשפט כי בהרבות דבריכם ירבו טענותיכם (טעותיכם) ואל תתהדרו ותתגאו לפניהם ואל תבושו לשאול הנעלם מכם אך בעת ראוי ובלשון ראוי. חשבו ושקלו הדבר טרם תוציאוהו מפיכם כי לא תוכלו להשיבו. אהבו החכמה בקשוה ככסף וכמטמונים תחפשוה. הסתופפו בבתי החכמים הלומדים והמלמדים שם יהיה טיולכם. והתענגו שם בשמוע החכמות והמוסרים והחדושים ופלפולי התלמידים. קנאו ליודעים ובזו בלבבכם הגלמים. כאשר תשאלו או תענו דבר אל תמהרו ואל תבהלו ואל תצעקו ואל תדברו בלעגי שפה. דברו במבחר הלשון בצחות השפה בקול נחת בכיון הענינים כמבקש ללמוד ומחפש האמת ולא כמריב ומבקש לנצוח. עמדו שם ברצונכם והתבוננו להוציא משם תועלת ואז ינעם לכם ויקל עליכם. ואם תשלחו לבכם אנה ואנה [ואל] תפסידו הקרן בעמדכם כי לא תלמדו ויכבד עליכם המסגר המחלה הגוף. ובצאתכם דעו מה תוליכו לבתיכם חקוהו במוחכם וצוררהו בלבבכם. למדו בבחרותכם באכלכם הכנת זולתכם בעוד לבכם פנוי טרם ימלא מחשבות וכח המזכיר יחלש. כי יבוא עת שתרצו ולא תוכלו ואפילו מה שתוכלו תתיגעו עם מעט תועלת. כי לא ירדוף הלב את הפה ואפילו במה שירדפהו לא יחזיקהו כי ישכחהו. הנה מוסרי בידכם מסור יש בו תועלת רב בלמוד לחזק האמת ולישב הדעת ולהסיר המבוכה. כאשר תמצאו כתוב עמוק ומאמר נבוך בתורה או בנביאים או בספרי החכמים אשר לא תבינוהו ולא תדעו מסתרו ונראה כסותר פנות התורה או דברי הבאי אל תזוזו מאמונתכם ואל יתבלבל שכלכם עמדו בחזקתכם והפחיתות ההוא חשבוהו בכם כי לא דבר רק הוא מכם (דברים ל"ב, מ"ז) הניחוהו בקרן זוית ואל תשקצו כל אמונתכם על חסרון הבנת דבר חכמה. אלקים הבין דרכה והוא ידע את תקומה. אהבו האמת והצדק ובהם תדבקון כי תצליחו בהם ההצלחה ההיא כבונה על צור החלמיש. שנאו השקר והעול ואל תתאוו למטעמותיהם כי הוא כבונה על החול וקראו עליו אמור אל תחי טפל ויפול. לכן ינעם לכם האמת והצדק שנראה שתפסידו בו יותר מן השקר והעול שנראה שתרויחו בו. וכן אמר החכם במוסרו. אמת קנה ואל תמכור. דעו כי האמת והצדק הם תכשיטי הנפש ונותנים גבורה ובטח ונצח לגוף. ולא מצאתי רפואה לרכות הלבב כהרכבת האמת והצדק. ולא הבטיחוני אחוזת מרעים ועשתרות קרנים ושלח ושריון ככובע האמת ומגן הצדק. והיה ביום הנחילי אתכם את אשר הנחילני הבורא אנחילכם הנאמנות אשר בו הקנני הבורא החיל הזה כי במקלי עברתי להרויח לחם התמיד ונסכו. והנה ברכני ה' עד כה. והנאמנות הכניסני במקום שלא הכניסוני קרובי וירשתי מה שלא הורישוני אבותי והמשילני על גדולים וטובים ממני והצלחתי והועלתי לי ולזולתי. לכן הזהרו בו אפילו במה שלא תזהירה תורה אשר תדרוש שלומו. עמדו בדבורכם אל יכבד בעיניכם שטר ועדים וקנין על הבטחת הדבר גלוי ונסתר. בטלו ומאנו במודעי מרמות ומזמות ודקדוקים ועמוקים עקשיות וקושיות ודתות תחתיות. הוי לבונה ביתו עליהם כי בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. תחיו בתמות ובתמימות ובנקיות ואל תגעו בשל זולתכם דבר קטן וגדול. ואל תטעמו מאומה ממה שאינו שלכם ברור ומוחזק. ברחו מן הספקות והעמידום בחזקת זולתכם. דעו כי טעימת הדמאי גורמת ליגע מן הודאי והמעט להרבה והנסתר לנגלה עד שיוחזק לעקש כפרן גנב וגזלן. ברחו מפניו הקונה ממנו אל ישמח והמוכר אל יתאבל. יבוש בחייו יכלם במותו. כל זה ראיתי ונתון אל לבי מי שיהר חשש ילד קש והזורע לצדקה קוצר לפי חסד. התיחסו במוסרכם והסתפקו בנאמנותכם כי אין יחס כמוסר ואין ירושה כנאמנות. קרבו הרחוקים השחו לקטנים האירו פניכם לשפלים רחמו על האביונים והעלובים שמחום בשמחתכם והפקידום בחגיכם ובמועדיכם כיד ה' הטובה עליכם והזהרו שלא יבושו ויחורו פניהם בסבת מתנותיכם. אל תחדלו להטיב לכל אשר תוכלו והזהרו למי שיהיה. מאסו הבטלה וגעלו השלוה כי הם סבה להשחתת הגוף ולמחסור ולשעמום ולפטפוט ולעקשות פה ולזות שפתים וסולם לשטן ולעובדיו. והיא היא העצלה המנולה וכל עצב יהיה מותר. אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון ומה נשאר עוד. ראיתי לבנים השחירו ופחות נפחתו ומשפחות נספחו ושרים הורו מגדולתם ועירות גדולות נתערערו וקיבוצים נפרדו וחידים נפסדו ואנשי אמונה אבדו ונכבדים נקלו ונתבזו בסבת המחלקת. נביאים נבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלקת ולא הגיעו לתכליתה. לכן שנאו אותו ונוסו מפניו והתרחקו מכל אוהביו וגואליו ורעיו. וגם אל כל שאר בשרכם אוהב מדינים התנכרו ורחקו קרבתם פן תספו בכל חטאתם. התפארו בסבל כי הוא הגבורה הישרה והנצחון האמתי. כי בבקשכם הנקמה שמא לא תשיגוה ותחלו לבכם בתוחלת ממושכה. ושמא תוסיפו על בשתכם חרפה כגולל אבן אליו תשוב ואם תשיגוה הנה חטאתם לה'. ודעו את אשר תמצא אתכם שנאה לב נוקם בלבול השכל טרוד שנה בלבול פעולה גלוי מומים וג"כ יולדוהו שוני פנים והלחשים אבדן הנפש קנאה אוכלת עכירות פמליא לומר לאחרים חוטא ומחטיא חרטה באחרית. לכן תכירו מעלת הסבל והייתם קדושים בעיני אויביכם והתקדשתם ויתחרטו מזיקיכם ותגדל נפשיכם בעיניהם וישובו ויטיבו לבם אם הם אנשי לבב ואם הם אנשי בליעל יכאבו ויצר להם על אשר לא תתבזו עמהם לעשות כמוהם ותמלכו עליהם בכתר המוסר. תתנהגו בענוה כי הוא סלם לעלות המעלות הרמות. ועמה לא תצטרכו לסבל. דעו כי אין עדי כענוה הנה רבן של נביאים לא נתיחס על כל מדותיו כמו על הענוה. שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם. דעו כי מעלת הדבור חנן האל באדם באהבתו אותו על כל הברואים נחמד להשכיל וטוב להודות לו ולרוממו ולספר נפלאותיו. ולכן לא יתכן להמיר טוב ברע ולדבר נבלה ושקר ורכלות והבאי כי הוא עון פלילי. ושעבדו החומר לשכל כלומר הגוף לנפש כי שעבודו הוא חירותכם בזה ובבא. לכן זממו אל תפיקו כהפיק מאוייו יוסיף לבקשו ולא ישבע עד שישתוקק למה שלא ישיג ויאבד עמו חלק אלקי. ואם ימשול השכל וישתעבד הגוף ויכנע לא יבקש רק הצריך וישבע מן המעט ויקוץ המותר וינעם בחיים ויתנחם במות. אכלו כדי שתחיו והיותר תחרימום. אל תאמינו שרוב המאכל והמשתה יגדיל הגוף וירבה השכל כשק המתמלא מן המושם לתוכו כי הוא ההפך באכול מעט יש כח באצטומכא לקבלו ובחום הטבעי לעכלו אז יגדל ויבריא ודעתו יתישב ואם יאכל יותר מדאי האצטומכא לא יקבלנו והחום הטבעי לא יעכלנו נכחו יצא פגול הוא לא ירצה גופו ירזה ושכלו יתבזה וכיסו יתרוקן. הזהרו שלא תאכלו עד אשר תעכלו כי הוא הפסד הגוף והכיס כי הוא סבת רוב תחלואים. ועמלו טרם שתאכלו ותנוחו אחר שתאכלו. אל תאכלו בבהלה כבעלי בולמוס אל תמלאו פיכם בלוגמא כי תסיג חברתה. שנאו המאכלים המזיקים כאשר ישנא איש את רעהו השונאו ומבקש המיתו. אל תאכלו בדרכים ואל תאכלו כעכברים כי אם לשעות הקבועות ובבתיכם. המנעו מהתמיד סעודות עם הבחורים. דעו כי בסעודות הקבוצים יודע תרבות האדם אם טיוב ואם רע והרבה פעמים חזרתי רעב וצמא בביתי מיראתי בראותי חרפת זולתי. הזהרו מן היין המשחית עצומים ומבזה הנכבדים. ומה טוב בעיני צואת יהונדב בן רכב לבניו. אמנם אני לא אצונו כי לא התנהגתי אתכם מתחלת בריאותכם אך שברו כחו במים ושתוהו דרך מזון ולא דרך תענוג. ראו כי לא לחנם נכתב גנות נח הצדיק כי אם ליקח מוסר. דעו כי ההוצאה מתחלקת לארבעה חלקים ריוח. הפסד. מאוס. כבוד. ריוח הוא גמילות חסדים שתאכלו הרוח והקרן קימת. הפסד. הוא השחוק שמפסיד בו אדם מעותיו כבודו ובטול ימיו ואם ירויח קורי עכביש יארוג ואשם הוא אשם אשם. מאוס. הוא מה שנאכל. כבוד. הוא שמלתו לעורו. לכן לבשו כדי השגתכם אכלו פחות מהשגתכם רק כדי מחיתכם. מאסו השחוק והתרחקו מן השוחקים. זרעו לצדקה יותר מכדי השגתכם וקצרו לפי חסד. ראו חיים עם חברתכם ואשת נעוריכם ואל תגעו בשל זולתכם כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. חשבו כאשר הייתם בתיבת נח ותתנחמו. ואף בשלכם בסדר ובמשפט להעמיד זרע ולהתמיד הבריאות. הנה האש היושב עליו יכוה והמשכיל יתחמם נגדו ויגע בו לעת הצורך ויקבל ממנו תועלת. הניחו לרצון שירדפכם ואתם לא תרדפוהו. כבדו את נשיכם כי הם כבודכם אל תרפו מהם מוסר ולא תמשילום עליכם. כבודם פנימה בהמעט ראיתם ימעט הזיקם. אל תגלו להם מסתורי לבכם. עבדו אוהביכם וקרוביכם כגופכם ומאודכם כיד ה' הטובה עליכם. רק השמרו לכם מאד פן תעבדון בנפשכם כי הוא חלק אלקי:

דע בני אברהם ירחמך האל ית' כי ראוי לנו שנדע באמת כי תחלת מה שצוה הבורא ית' לישראל על ידי הנביא האמתי משה רבינו ע"ה היה יום השבת ושם אותו ברית. ואמר ית' ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וגו'. ואין ענין זה אלא להורות על היותינו נחים ומפסיקין מן הענינים המטרידים אותנו והמונעים מלהשיגו ית' והם עסקי העולם השפל. וליחדנו לעבודתו ית ולהמיר ולהחליף עבודתו ית בארץ חחת עבודת פרעה מלך מצרים והוא אמרו בסוף במשנה תורה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך יי אלקיך משם וגו'. וחתימת זה הפסוק הוא כל כן צוך יי אלקיך לעשות את יום השבת. והסבה האחרת הראוי לסמוך עליה הנזכרת אחר כן היתה אמרו כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וגו'. וסוד זה הוא שתקדשו בפעולתי והוא יהיה יום השלימי לבריותי הוא יום היותכם משלימים לנפשותיכם בהיותכם נפסקים מענייני העולם ולנוח מן התנועות והמלאכות לעבדני ולהשיגני אשר היא המנוחה השלימה האמתית ותהיה אז מנוחתכם על שתי פנים מנוחת הגוף ומנוחת הנפש. וכלל שני אלה הענינים אשר בענין השבת הם כנגד שתי מילות והן מילת ערלת הלב ומילת ערלת הבשר. כי ענין המילה הראשונה היא מילת ערלת הבשר והיא מילת אברהם אבינו ע"ה. והענין השני היא מילת ערלת הלב והיא מילת משה רבינו ע"ה. ועם שתי בריתות האלה יתאמתו דברי הבורא יתברך ויתקיימו בענין הברית הראשון והברית השני והברית השלישי והוא השבת. אלו השלש הם על טהרת הנפש ועל התחבולה ועל ההפרדה ועל ההתבודדות לו ית'. וראה והבן איך כפל מלת קדש בשבת והיותו דבק עם מלת יי' באמרו ויום השביעי שבת לה' אלקיך וגו'. ובאמרו ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם וגו'. ועוד אמרו וביום השביעי יהיה לכם קדש וגו'. זו ראיה גדולה למי שיטעם הענין וידקדק בו על סוד תורת השבת ואמתת מה שנאמר בו בתחתלת היותו מצוה ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ליי וגו':

ודע בני אברהם ישכילך האלקים ית' כי הערלה הנאמרת באברהם ע"ה היא בבשר מפני כי השכל האנושי תחלת משכנו הוא בלב אשר הוא בשר. והערלה הנזכרת במשה רבינו ע"ה היא בלב. וכבר אתה ידעת שתוף שם לב מפני שהוא שכל נבדל ובא הענין כאלו יכלול השכל האנושי וירגילנו להיישיר הטוב לבלתי השתתף עם תאוות הגוף ויהיה נאבד. ויש לך בני לדעת כי פרעה מלך מצרים הוא יצר הרע באמת. וישראל כלם גם כן באמת הם כדמות דבר בענין השכל האנושי ותבין זה מענין המלה והרכבתה. ומשה רבינו ע"ה הוא השכל האלקי ומצרים בכללו הוא הגוף רוצה לומר הגוף בכללו האברים השרים והאברים שהם כעבדים להם והם הדבר הטפל. וארץ גשן הוא מקום הלב. וידעת כי בני ישראל הם אשר שלט בהם פרעה הרשע ועבדוהו בעבודת פרך. אבל משה רבינו ע"ה אין בינו וביניהם שום יחס ולא להם עליו שום כח ולא שליטה. ומשה ואהרן כלם דבר אחד אמנם מעורר הכחות הוא משה ע"ה ומעורר החמרים הוא אהרן ע"ה. ודע בני כי המיתה הנזכרת בנביאים ע"ה היא הפסקת הדבקות אשר ביניהם ובין הדבר השופע עליהם וזה כלו כשיתעסק השכל האנושי עם תאוות הגוף. ולא תפרש בו יותר ממה שהעירותיך עליו. ומה שעוררתיך בני גם כן במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים על אשת חיל אשר הוא נאמר על חמר נכבד. כן היא ארץ ישראל ג"כ וירושלם אשר בה בית המקדש. וכן הלב הוא משכן השכל האנושי וציון הוא מקום במוח נכבד מאוד בו משכן השכל הפועל. ודע בני כי מלכי בית דוד הם דבר אחד בשכל האנושי אותם אשר נאמר בהם ויעש הישר בעיני יי' וגו' והוא השכל המתעסק בשפע האלקי ובהפכם הוא אשר היה משולח אל התאוות הגופניות כי באותו הזמן יבא מלך מן האומות וילחם בו אשר הוא יצר הרע בלי ספק. ודע בני ישמרך האל יתברך כי שומרון הוא החמר הארור המקולל אשר לא ימלכו עליה אלא מלכים רעים וחטאים שהם התאוות כמו שנאמר בספר משלי גם כן על האשה הזונה והבן ג"כ היאך היה שונא שאול לדוד והוא האמת. ואל תונה עצמך ולא יקטרג אותך השטן כשאול כי לפעמים יבא בו השכל האנושי ולפעמים יבוא בו השכל העפרי ויטה אחר התאוות ואז ימאס לדוד. וראה והבן איך הלך שאול אחרי דוד אל מקום הנקרא בשכ"ו וזו המלה היא נאמרה על הלב עברו משכיות לבב או מי נתן לשכוי בינה והוא בלא ספק בעבור הסתלקו מן הדמיונות הגופניות והיתה המחשבה נקייה וטהורה במושכלות עם השפע אשר בא משמואל שהוא שכל נבדל ומשכנו במוח אשר נקרא שמו בניות ברמה. ופי' רמ"ה עליונה. וכשהלך שאול אל הלב לא מצאו שמה כאלו נאמר לו לך אל המוח שהוא יגבר בכחות למען היותו מלך עליהם ועלה אל מקום המוח ומצאו שמואל עמו ונתיסר אז שאול מפני שאין לו כח על דוד כי העזר היא משמואל אל דוד אף על פי שהיה מתחלה עם שאול. ואחרי כן נאמר לו שהוא בניות ברמה והוא המוח בלא ספק ואין לו כח עליו בעבור שהיה עמו השכל האלקי אשר הוא שמואל וברח דוד מפניו ושאול פשט בגדיו. ואלה הבגדים בא המשל בהם בתאוות כאמור הסירו הבגדים הצואים מעליו וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו':

ודע בני אברהם ירחמך האל יתברך כי המשכן וכליו בא המשל בו על גוף נכבד. והתחיל בארון אשר הוא הלב בלא ספק. וכן הוא גם כן התחלה בגוף. ובארון גם כן הלוחות אשר הם השכל האנושי. ובאומרו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וגו' המשל בזה בריאות והשולחן משל על הכבד והמנורה משל על המרה. ומזבח העולה אשר נאמר בו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה המשל בו על החום הטבעי ומזבח הקטורת הוא השפע. והאמת והנכון הוא מה שבאר בו החכם רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל נאמר לי עליו שהוא חבר בפירוש התורה וגלה בו סודות עמוקות ועצומות לא יבינם אלא מי שהוא במדרגתו והם השרידים אשר יי' קורא. והוא זצ"ל דבר בפרשת ואלה המשפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' מאמר נכבד על השמש ועל הירח ודברים נעימים אין ראוי שיבינם כל אדם וזה הוא אמרו שם אור הירח הוא מאור השמש. ואני אגלה לך בני קצת מדבריו. דע כי השמש אשר אמר הוא השכל האלקי והירח הוא השכל האנושי ימשוך השפע ממנו על אי זה צד שיהיה לפי גלוי המשל. שהירח אין לה אורה ולא בהירות אלא מהשמש:

ואתה בני הנאמן לי אני מצוה לך שלא תעיין בפירושים ובחיבורים ולא תטרוד שכלך אלא בפירושיו ובחבוריו וספריו כי הם טובים מאד ומוילים לכל מי שיקרא בהם בהשתכלות יפה בשכל זך ובעיון דק. ושהם אינם כשאר החיבורים. כי הוא היה כמו אברהם אבינו ע"ה ברוח וכל מה שתקרא מדבריו וברמזים אשר ידבר בהם עיין בהם עיון יפה והשתכל בהם השתכלות רבה בשכל זך ובעיון נקי. כי החכם הזה הנזכר לא היה מתפחד משום אדם ולא היה נושא פנים לשום בריה והוא היה שט בארצות היום במקום אחד ולמחר במקום אחר עם שהיה משרת למלכים גם כן. ואמנם בני אני השלכתי יהבי מאד על הדברים והחבורים עד שאני חולה כי עול מלכות ועול הבית עלי ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר. ולא הספיק לי זה אלא הבנות הוסיפו יגון על יגוני ועל עסקי סודות מחשבותי:

ודע בני כי האדם המסכן בזה העולם השפל הנבזה אין לו מנוחה בו ואשריו למי שחתמו ימיו מהרה בלא טרדת נפשו. ולולי זה החכם הנזכר רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל אשר העירני על ענינים רבים ולא ידעתי בהם אלא אחר שחברתי פירוש המשנה והחבור שקראתיו משנה תורה וספר מורה הנבוכים הייתי מעירך על סודותיו שרמז בחבוריו ובספריו. והשמר לך שלא תטריד שכלך הזך ונפשך היקרה אלא בחבורינו וחבוריו וזולתם שוא ותפל ויכלה הזמן והם לא יכלו. ושמור נפשך מאד מדברי רוב חבורי אנשי צרפת היא פרנצ"ה אשר לא יראה להם שהם מכירים הבורא יתברך אלא בעת אכלם בשר השור שלוק מטובל בחומץ ובשומים והוא טבול הנקרא בלשונם סלס"א ויעלה איד החומץ ועשן השומים אל מוחם ויחשבו אז להשיג בהם הבורא יתברך בכל שעה ושהוא קרוב בתפילותיהן וצעקותיהן בקראם בתלמוד וזולתו מחבורים ומדברי ראשי ישיבות גם בשומם הבורא יתברך מדרס לשונם בספרם ובזכרם הבורא ית' בכל שעה באותם הדברים המגשימים הבורא ית' [=יתעלה] עלוי רב וגדול מדברי הכופרים חלילה לו. ויוציאו ספרי תורה ללא צורך יברכו בהם הקהלות:

ואולם בעבור זאת יסכימו לעשות צדקה מדהר"ם אחד או מפשוט אחד. וכל אחד מהם על הרוב יקח שתי נשים עד שלא יהיה קבע מחשבתם אלא בתשמיש ובאכילה ובשתייה ובשאר הנאות הגוף לא בדבר אחד ויאמינו כי השם יתברך קרוב להם ושומע להם מזה. לא זו הדרך ולא זו העיר להתקרב אליו יתברך אלקיהם עבוד ותורתם שמור ומהם מאד הרחק ואל תחבק חיק. ואתה בני לא תהיה חברתך הנעימה אלא עם אחינו אוהבינו הספרדים הנקראים אנדלוזיא"ס כי יש להם שכל ובינה וזכות מוח ומזולתי אלה הזהר מהם. וגם כן שמור עצמך ממקצת אנשים שהם שוכנים במערב הנקרא אליזירב"י והם המקומות אשר הם בארצות ברבריא"ה כי יש להם יובש וטבע גס. וחוזק השמירה יהיה לך תמיד מאד מן האנשים השוכנים בין טוני"ס ובין אלכסנדריאה של מצרים ושוכנים גם כן בהרי ברבריא"ה כי הם יותר טפשים אצלי משאר בני אדם אף על פי שהם חזקים מאד באמונה. והשם ית' עד ודיין עלי שאינם אצלי אלא כדמות הקראים הכופרים בתורה שבעל פה ואין אצלם זכות מוח כלל בכל עסקיהם בתורה ובמקרא ובתלמוד ולא בהיותם דורשים בהגדות ובהלכות. וקצת מהם דיינים יאמינו וינהגו בעניין הנדה כמו שיאמינו וינהגו בני מאו"ם והם אומה מן האומות הדרים בארצות הישמעאלים לא יראו הנדה כלל ולא יעיינו בקומתה ולא במלבושיה ולא ידברו עמה ואוסרים ללכת בקרקע אשר דרכה כף רגלה ולא יאכלו מבשר הבהמה רביע האחרון ודברים ארוכים רבים יותר מאלו שיש לדבר בהם ובמנהגיהם ובמעשיהם:

שיר בשבח הרמב"ם זצ"ל מתלמידו ר"י בר שמעון ראש הסדר:

נשיא האל שלחו אל למופת - וכל רואיו מאוד עליו תמהים:

וחכמי הזמן את מועצותיו - מבינים פוחדים כולם ורוהים:

סעיפיהם בתחתית ירוצון - ומשה יעלה אל האלקים:

עוד לו:

נפשות מבינים במשה - רוב החכמים מקנאות:

לבלי ברֹאת איש כמותו - נשבע אדני צבאות: