אגרא דפרקא קכו

<< · אגרא דפרקא · קכו · >>

אמר כבוד אדמ"ו הרב הקדוש מה"ר מנחם מענדל על מה שהוא מן התימא, שאנחנו רואין כמה פעמים הילדים בקטנותם הולכים לבית רבם ומתמידים בלמוד תורתם, ומתפללים בכוונה, ועונים איש"ר, ואמן, ומיישרים אורחותם, ואח"כ כשמתגדלים מתהפכים ח"ו במדות גרועות ומבטלים התורה והתפלה וכיוצא, ומאין יתהווה זה, הרי התורה שלמדו בקטנותם והוא הבל שאין בו חטא (שבת קיט, ב), היה מהראוי שתעמוד למשען להם ויוסיפו אומץ בנפשותם כי מצוה גוררת מצוה, ואמר הוא ז"ל שהוא על שאבותם האכילו אותם ממון גזל, שסיגלו ע"י משא ומתן שאינו באמונה ונתפטמו באיסורים ושב להם לבשר מבשרם ועי"ז נולדים להם תאות ומדות גרועות, והביא לראיה מזפק העוף על שנהנה מן הגזל לא נתקרב לגבי המזבח כי לא לרצון יהיה, והגם שהעוף לא נצטוה הנה הש"י שונא החמס עכ"ד:

והנה אעפי"כ אין טענה לאדם לפטור מן הדין באמרו שאבותיו גרמו לו לחטוא, כי כאשר יתגדל וישים כל לבו לאל אמונה, הש"י יעזרהו להתם כל חלאה ולא יאונה אליו כל און, ואברהם אבינו יוכיח שנולד מטיפת תרח ונתגדל אצלו, וכאשר שם לבו אל ה' והש"י מצא את לבבו נאמן, אמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך:

וזה יש לפרש מה שאמר דוד (תהלים קיט, ט): "בַּמֶּה יְזַכֶּה נַעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמוֹר כִּדְבָרֶיךָ", "בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ" וכו', והנה הדברים אינם מקושרים, וגם התחיל במה יזכה נער וכו', הנה על כל נערי בני ישראל ידבר, וסיים בשבחו לבד, שאמר בכל לבי דרשתיך וכו', אך הוא שאמר, במה יזכה נער את ארחו וכו', כי הגם שהוא הולך בנערותו בדרך ובאורח סלולה, עכ"ז יש לחוש בגדלותו על שנתפטם מאבותיו באיסורים וזה תביאהו להעדר השמירה ח"ו, הנה אמר זה על כלל העולם, כי באם יאמר על עצמו במה אזכה את ארחי וכו', הנה חש לכבוד אביו ישי הצדיק שנראה שחושדו שהאכילו באיסור, ע"כ אמר הדבר הזה רק על כלל בני האדם, אבל התיקון לזה אמר על עצמו, בכל לבי דרשתיך וכו' בלי הפסק אמונת אומן בכל רגע, וממנו ילמדו ק"ו שאר בני אדם, אם דוד בן ישי הצדיק חש לזה, מה יעשו בני אזובי קיר המלאים עון ומרמה, אשר צריך להתחזק באמונה בכל לב בכדי שלא יבואו לידי איסורין ח"ו מחמת שנתפטמו מאבותיהם באיסורי הנאה, אזי צריכין מאד אשר עיניהם לנכח יביטו ויבקשו אל י"י לתוספות שמירה יתירה ומעולה. והשם הטוב הבוחן לבות וכליות יעזרם ברחמים. הבן הדבר:

סייעתא לדברינו הנ"ל, שבזכות אמונה בלב שלם ניצול האדם ממדות רעות הנטבעים בנפשו בחומריותו ע"י שנתפטם באיסור, והוא דאמרו רז"ל [מכילתא בשלח פרשה ו'] בזכות אמונה נגאלו אבותינו ממצרים דכתיב (שמות ד, לא): "וַיַּאֲמֵן הָעָם", ואמרו בזהר (שמות דף ג') [ע"א] בפסוק [משלי כג ו] אל תלחם את לחם רע עין, דאלמלי לא הוו טעמו ישראל נהמא דמצראי לא היו באים לידי שעבוד, והנה ע"י שטעמו מלחמם קנו לעצמם איכות החומריות ומדות רעות, ובזכות אמונה נגאלו ממצרים אשר בשר חמורים בשרם, הרי לפניך מבואר כמ"ש: