אגרא דפרקא יב
<< · אגרא דפרקא · יב · >>
נראה לי כשילמוד האדם איזה דבר ואינו מבין, יתמרמר על הגלות ויתפלל על הגאולה, עי"ז יתעורר דעתו להתבונן מה שלא ידע. ושמעינן לה מן הדא דאיתא בתיקונים (בהקדמה דף א' ע"ב) כצפור נודדת מן קנה (משלי כז, ח) דא שכינתא דאתקריאת צפור וכו', כן איש נודד ממקומו דא משה וכו' דאתתריך רוחיה אבתרייהו. והנה תתבונן, הדעת שבכל איש הישראלי המתבונן בתורה הוא ניצוץ ממשה (כשארז"ל (שבת קא, ב) משה שפיר קאמרת), וכאשר האדם אינו מבין בדעתו (בבנ"י כתב אינו מבין איזה דעת בתורה) איזה ענין בתורה הנה הוא מגודל הגלות של בחינת משה שבתוכו, וכאשר יתפלל על הגאולה, כשמתעורר בחינת גאולה מתעורר גאולה גם לבחינת משה דאתתרך רוחיה וישוב ויתבונן.
והנה תשכיל ותדע מה שארז"ל (במדרש תהלים קל"ז י') כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו וכו'. דקשה הלא רבים וכן שלמים יסודי עולם הלכו למנוחות עולם ולא נבנה ביהמ"ק בימיהם, אבל באמת שבונים בכל עת ביהמ"ק כל אחד חלקו השייך לנשמתו, וכל מי שלא נבנה בימיו כאלו וכו', על כן כאשר האדם אינו מבין התורה בדעתו הוא שחלק ביהמ"ק שלו עדיין לא נבנה מגודל חטאו, הנה ישוב אל י"י על עונותיו ויתמרמר על הגלות ויתפלל על הגאולה ותתחזק דעתו ויראה פלאות מה שלא ידע. והוא לדעתי סוד הפסוק (דברים יז, ח) כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת (בשיעור קומה שלך) ועלית אל המקום וכו' ודי בזה.