אגרא דפרקא יג

<< · אגרא דפרקא · יג · >>

ונ"ל עוד, כאשר אינו מבין איזה ענין בתורה, או שהוא מסופק באיזה ענין הנרצה לעבודה אמיתיית, וכן כאשר רואה שמתגרין בו מצולות ים. הרהורין רדפין אבתריה, יצייר לפניו צורת רבו, והוא להיות הציור בדעת מצייר לפניו דעת רבו ומקיפו בשכלו אזי נשפע בו דעת רבו, ואפילו אם רבו כבר עלה השמים, זה מה שנ"ל. (והוא מה שאמר אליהו לאלישע (מ"ב ב, י) אם תראה אותי לוקח מאתך וכו').

והנה הצדיק אחרי פטירתו עולה מעולם ועד עולם עד מקום שממנו חוצבה נשמתו בספירן דאצילות, ובעוברו דרך בי"ע מניח אור רושם נשמתו בהם ונשמתו העיקרית אינה זזה ממקום שורשה כי היא מרכבה לקונה שם באצילות, והרושם שהניחה בבי"ע הוא שבא לעולם הזה לעזור לצדיקים וללמדם רזי תורה (וכמ"ש בסבא דמשפטים שבא רושם הנפש בסוד טעון חמרי וכן רושם הרוח של משה רבינו ע"ה הוא שבא לזכות הרבים וז"ש דאתתרך רוחיה). עיין כ"ז בכסא מלך על הת"ז (בהקדמה ב' ע"א אות ר'). וע"כ נ"ל לכוין אלו השמות, א"ל אדנ"י (בעשיה), א"ל הוי"ה (ביצירה), א"ל שד"י (בבריאה). הנה כאשר יכוין אלו השמות ויזכור שם רבו ויצייר צורתו, הנה תתעורר רושם נשמתו אשר היא בבי"ע להשפיע לו רזי תורה בדעת שלימה, ונ"ל אשר כן יעשה ג"כ על ציון רבו.