אבן עזרא על תהלים צד

<< · אבן עזרא על תהלים · צד · >>

פסוק א

אל נקמות ה' - שנוי כאשר ראינו שאתה תקיף בנקמותיך, עשה כן פעם אחרת.

פסוק ב

הנשא - כנגד גאים.

פסוק ג

עד - שנוי כאשר ראינו זה במקומות שונות או בעתים שונים.

פסוק ד

יביעו ידברו - דבר עתק.

יתאמרו - יתרוממו, כנגד: את ה' האמרת בראש אמיר שהוא הסעיף הגבוה.

פסוק ה

עמך, ידכאו - הפך ותאמרו בלב וידכאו במעשה.

ועמך ונחלתך – הפך רשעים.

פסוק ו

אלמנה - בתורה כתוב: עושה משפט יתום ואלמנה. ואמר: שופט הארץ בתחלת מזמור, זהו הפירוש הנשא שופט הארץ, כי כתוב: כי אתה עושה משפט גר יתום ואלמנה ואלה הם הרשעים.

אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו - על כן אחריו: ויאמרו לא יראה יה ולא יבין, כי חושבים הם כי היוצר עין לא יראה והנוטע אוזן לא ישמע ויבין כדרך שמעו שמוע ואל תבינו.

ירצחו - מהבנין הכבד, כמו: המרצח הזה.

פסוק ז

ויאמרו לא יראה יה - כי אין לו עין ולא יבין כי אין לו אזן, כמו שמעו שמע ואל תבינו.

פסוק ח

בינו - דברי המשורר ובוערים מגזרת בער והם על שנים משקלים.

וטעם בעם – שאין בעם בוערים כמותם.

פסוק ט

הנוטע - פועל, כמו: רוקע הארץ בעבור אות הגרון וזה טעם נכבד, כי אין צורך לעינים ולאזנים כי הוא הנותן כח בעינים לראות ובאזנים לשמוע, הנה המראה והמשמע מאתו הם ואיך לא ידע הכל?! והזכיר האזנים בראשונה, בעבור שהשלים ולא יבין כדרך: ואתן לעשו והזכיר נטיעה עם האזנים, שהם נטועים כשתי נקודות הסדנים בגלגל ועם העין הזכיר יצירה, כי הצורות נוצרות בכל עת בעין.

פסוק י

היוסר - שיסר אנשי המבול ודור הפלגה ואנשי סדום.

הלא יוכיח – אתכם. והטעם: אם אתם רבים כבר יסר רבים כמוכם, כי הוא יודע כל דבריכם כי הוא המלמד לאדם דעת והנה דעת אדם כנגד דעת עליון כאין, ואיך יחשוב האדם כי השם לא יראה ולא יבין והלא הוא המלמד לאדם דעת?! וידוע כי הדעת מאתו הוא, על כן אחריו: ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, כמו שאמר: הנוטע אוזן.

פסוק יא

ה' - והוא שהדעת מאתו ידע כי כל מחשבות אדם הבל, כי אין כח לו להוציא לאור תעלומה.

פסוק יב

אשרי, תייסרנו - עד שישמור מצותיך.

תלמדנו - כנגד: המלמד אדם דעת.

פסוק יג

להשקיט לו מימי רע - גזרות רעות יוצאות מהשמים, כדרך: עושה שלום ובורא רע והפך זה לרשע, כי השם יאריך לו עד בא יומו עת פקודתו, ובעבור יכרה לשון זכר נכון הוא להיות שחת, מגזרת השחתה. והתי"ו שרש או הוא על דרך: ודעת לנפשך ינעם ולא יבצר ממך מזמה. ויהיה שחת, כמו שוחד והעד יכרה.

פסוק יד

כי, עמו - כנגד עמך ה' ידכאו.

ונחלתו - כנגד ונחלתך. והטעם: שלא יטשם לנצח.

פסוק טו

כי - אל הצדק ישוב משפט, השם בכללים רק בחלקים יש פעמים שאין שם צדק. והנה אתן לך משל, כי כאשר ירד הגשם על הארץ צדק וחסד לכלל כל העולם הצריכים למים, רק למעטים שהם חלקים איננו צדק שיזיק להם הגשם ברוב ענין, וי"ו אחריו שב אל צדק, והטעם אם יענו הרשעים עמך לא סרו מהצדק רק ירדפו אחריו כל ישרי לב, שהם עם ה' באמת.

פסוק טז

מי - המשורר יספר כי היה בצרה גדולה עם הרשעים שיעלוזו לצרתו. והטעם: מי יעמד עמי, או בעבורי.

פסוק יז

לולי - הטעם שלא מצא עזר כי אם מהשם לבדו.

דומה - מקום הכריתות, כמו ודמיתי אמך והוא הקבר.

פסוק יח

אם - חשבתי בלבי ופחדתי, אולי תמוט רגלי, ידעתי כי חסדך ה' יסעדני ולא אמוט.

פסוק יט

ברוב - ברבות מחשבותי בלבי לא אתנחם כי אם בך אין לי תנחום, כי אם תנחומיך והם פועלים ונפשי פעול.

פסוק כ

היחברך - מלה זרה. והטעם: היהיה חבר לך בעל כסא הוות או איש כמו הוות בעבור הרשע, הווה תמיד לחשוב מחשבות רעות, על כן מלת הוות ואני תפלה ופירוש מרמה, איש מרמה שהוא יוצר עמל ואון כמו פועל ובודה מלבו וזה הוא חיקו, וזה טעם עלי חוק. ור' משה אמר: כי יוצר קהלה וכמוהו יוצר גובי והוא הארבה. והנכון בעיני: בעבור שהוא הזכיר שופט הארץ, הנכון הוא שיחובר לך או יאמר עליך כסאך, כמו הוות, ושאתה יוצר עמל עלי חוק בעבור שיראו המשכילים כי הרשעים יגודו.

פסוק כא

יגודו - מגזרת גדוד.

ודם נקי ירשיעו - טעם בהיותו הרוג, שיהרגוהו אלה הרשעים יחשבו המשכילים כי איש מות היה וחייב היה ורשע, על כן הומת זה יאמר המשורר בעדו ובעד כל קהל ישראל.

פסוק כב

ויהי, למשגב - בקום פועלי און עלי וחשבו לשפוך דמי, שהוא דם נקי.

פסוק כג

וישב, אונם - כמו: ועולתה קפצה פיה מן עול מגזרת און, מה שחשבו לעשות לי הביא השם עליהם.

וטעם יצמיתם – פעמים שיש מהם שהצמיתה אותם הרעה שחשבו לעשות לי ויש מהם שיצמיתם השם בדרך אחרת, שלא עלתה על לבם.